ביום-יום הוא מנהל התוכן של "לוקחים אחריות – משנים מציאות ברשת", ארגון חברתי שמקדם בהצלחה שימוש בריא ואחראי ברשת. אבל בשנתיים האחרונות, אמיתי כהנא, כמו עשרות אלפים אחרים, בילה את רוב זמנו בשטח כלוחם מילואים. חלק מהחומה הבצורה שמגינה על כולנו.
שיחת הווידאו שקיימנו כשאמתי ברפיח תישאר חקוקה בזיכרוני. אחרי לילה ארוך של שמירה הוא מצא פינה שקטה עם מעט פחות זבובים, הפנים עייפות אבל העיניים מלאות חיות. "זה קשה", הוא אמר, "אבל אני במקום הנכון".
לא ידעתי אז שהמשפט הזה, שנאמר כבדרך אגב, יקבל משמעות עמוקה בהמשך הסיפור.
"יום חמישי בערב, מלחמה בעזה – ואשתי פתאום בצירים"
"זה היה ערב רגיל, או ככה לפחות חשבתי", מספר אמיתי. "מלחמת חרבות ברזל עדיין בעיצומה. הבכורה שלנו, זהר, נולדה שלושה שבועות אחרי תחילת המלחמה, ועכשיו, כמעט שנתיים אחרי, אנחנו מצפים לבן. התאריך המשוער ללידה היה ביום כיפור, אבל החיים, מסתבר, לא עובדים לפי לוחות הזמנים של הצבא".
ואתה בעצם ברפיח באותו הזמן?
"כן, עמוק בתוך רפיח. מדבר עם מוריה, אשתי, בשיחת טלפון רגילה לגמרי. מדברים על הלידה, על איך נתארגן, מתי אחזור. ואז, פתאום, שיחה חוזרת.
היא אומרת לי: 'אמיתי, נראה לי שזה מתחיל'. שבועיים לפני הזמן, ואני אחרי לילה לבן של שמירה. אני בלב רפיח, והיא לבד בבית. באותו רגע הבנתי שאני צריך לנהל שני קרבות במקביל: אחד כדי לצאת מהשטח, והשני כדי לוודא שמישהו יגיע לעזור לה בבית".
"התקשרתי לאבא שלי שיבוא לקחת אותי מהדרום, שאגב, גם בלידה של זהר הבכורה, הוא אסף אותי מגבול הצפון. התקשרתי גם לאחותי ולחברה של מוריה שירוצו אליה הביתה. אבל שם, בבית, המצב 'הידרדר' מהר. הצירים התחזקו, הכאבים גברו, והודיה, חברה טובה של מוריה, ניסתה להזמין אמבולנס, אבל הוא לא הגיע".
"ואז, בדיוק כשנדמה היה שאין עוד מוצא, קרה פשוט נס".
"במקרה, או שלא במקרה, דולה הופיעה בדלת"
"דפיקה בדלת. ובפתח עומדת אישה בשם אמית. היא בכלל יצאה להליכת בוקר. מוריה חושבת שהודיה הזמינה אותה, הודיה חושבת שאני קראתי לה לבוא, אבל אף אחד לא הזמין אותה. והנה היא – דולה. לא סתם דולה, מאמנת דולות, מקצועית ומנוסה. היא הבינה מיד מה קורה, נכנסה הביתה ותוך דקות הפכה את הסלון שלנו לחדר לידה".
ובינתיים אתה כבר בדרך חזרה?
"אני במרוץ של החיים. עובר ממוצב למוצב, תופס טרמפים בתוך עזה, עד שהגעתי לגבול שם אבי חיכה לי. ובינתיים, בטלפון, אני שומע על כל שלב".
"ואז מגיעה הודעה. תמונה. אני פותח ורואה את הילד שלי שנולד. עטוף בשק מי שפיר שלם, בריא ושלם. זה היה ביום שישי, בשבע ועשרה בבוקר. באותו רגע אתה לא יודע אם לצחוק, לבכות או פשוט לנשום. כל המלחמה סביבך ואתה מקבל סימן קטן, חד וברור, שיש מי ששומר מלמעלה".
איך זה מרגיש לקבל תמונה כזו בזמן שאתה עדיין בתוך הרצועה?
"זו תחושה שלא ניתנת להסבר. שמחה אדירה, הודיה, תחושת פספוס, הכל יחד… אתה מבין שאתה רחוק פיזית, אבל מחובר במשהו גדול יותר".
מוריה והתינוק היו בריאים, והאמבולנס הגיע עשר דקות אחרי הלידה. אמית, הדולה, סיימה את הלידה, ניגבה את הידיים, והמשיכה להליכת הבוקר שלה. כאילו לא קרה כאן נס – אבל קרה, ועוד איך קרה".
"קראנו לו יאר, כי בתוך הכאוס נולד אור"
"בברית קראנו לו יאר, על שם הפסוק: 'יאר ה' פניו אליך ויחונך'. בתוך הכאוס, בתוך המלחמה, נולד לנו אור. הוא באמת הביא איתו אור חדש, בתוך החשכה שחמאס ניסה לזרוע כאן".
הסיפור של אמיתי הוא אחד מיני רבים מהשטח.
אתה נמצא בתוך עזה, ובו בזמן מתאם הרצאות ומחדד תכנים על התנהגות אחראית ברשת – זה באמת מה שקורה עכשיו?
"כשאני לא במדים, אני מנהל התוכן של אחד הארגונים היחידים בארץ שמטפל בכל מה שקשור לחיים בריאים ומוגנים ברשת", מספר לי אמיתי, "הארגון הזה הוקם על ידי אנשים מעולמות שונים ומתוך הבנה שמשהו במרקם החברתי מתערער, ושהשפעת המדיה על חיינו מחייבת שינוי".
"מאז אנחנו מלמדים, מלווים ומגנים על ילדים, הורים, אנשי חינוך ומשפחות שלמות איך להתנהל ברשת בצורה אחראית ומאוזנת, מתוך תחושת שליחות חברתית ולאומית".
"בדיוק כמו בלחימה, גם ברשת צריך לדעת לשמור, לזהות סכנות ולהיות שם אחד בשביל השני. במסגרת הזאת אנחנו פועלים מול משרד התקשורת, גוגל ופייסבוק, ומעניקים מענה הוליסטי שכולל מידע, טיפול, סדנאות וכלים. זה מה שמניע אותי בחיים: לדעת שאפשר לשנות מציאות, גם במרחב הדיגיטלי וגם בשטח".
"ביום הזה אני חושב גם על החיים"
אמיתי כהנא מסיים את השיחה, שהתקיימה מספר שבועות לפני הפסקת האש, אחרת לגמרי מאיך שהתחילה. לא בעייפות, אבל בשקט של אדם שמבין את גודל הנס.
"כשאני עומד ביום כזה, יום של כאב וזיכרון, אני חושב גם על הלוחמים שחזרו. על אלה שלא כיכבו בכותרות, אבל עשו לילות כימים. על המילואימניקים, על החיילים, על המשפחות שחיכו לנו".
כולנו חלק מאותו סיפור.
"אני רואה את יאר כל בוקר ומבין שהאור הזה לא נולד במקרה. זו תזכורת לכך שגם בתוך המלחמות יש חיים, ויש אהבה, ויש תקווה. לקחת אחריות זו לא רק סיסמה, זו דרך חיים".
"אני לוחם, אבל קודם כל אני אזרח, בעל ואבא. הסיפור הוא לא רק שלי הוא של דור שלם של מילואימניקים, של אנשים שחזרו. אנחנו נושאים את הזיכרון אבל גם את החיים. נלחמים, כדי שהילדים שלנו יגדלו בארץ בטוחה, חופשית ומלאת אור".
על הנשים – הגיבורות
אי אפשר שלא להרכין ראש גם בפני הנשים. הן שנשארות בעורף, מחזיקות את הבית, מגדלות את הילדים – ובכל זאת מצאו בתוכן כוחות עצומים. מוריה, אשתו של אמיתי, היא אחת מהן. גיבורה אמיתית. בזמן שבעלה נלחם בעומק עזה, היא ילדה לבדה, באומץ, והביאה חיים חדשים לעולם. אלפי נשים כמוה אימהות לחיילים ובנות למשפחות שכולות, הן עמוד השדרה של העם הזה.
אמיתי בחר לשתף את התחושות המלאות והכין בעצמו מיני-פודקאסט מהזווית האישית שלו. אחרי כל מה שעבר, הוא הרגיש שאי אפשר להשאיר את הסיפור הזה לעצמו. לדבריו, "הרגשנו חייבים לפרסם את הנס ולהודות לה' על כל הטוב". הוא בחר להפיק ולשתף את הרגעים האלה, בתקווה שיזכירו לכולנו שגם בלב המלחמה – יש חיים, ויש ניסים.
הנה הוא לפניכם לצפייה:
אלוף.
אחלה כתבה.
סיפור מרגש וממש נס
אני דולה והתרגשתי ממש לקרוא את הכתבה הזאת שחברה טובה שלחה לי פשוט תודה ששיתפתם את הסיפור והמון אהבה ללוחמים והלוחמות הגיבורות!
מרגש בהחלט אמיתי
שמח בשמחתכם
המון מזל טוב
וברוך השם
ובהחלט כל הכבוד לאישתך הגיבורה האמיתית !!