"אני נער שנשאב לתנועת נוער נאו-נאצית", מעיד על עצמו אנטון אריאל קולומייץ. "ברור לי היה שכל הצרות של העם האוקראיני שסבל כל כך הרבה זה מקומץ יהודים". הכל היה פשוט בראש של אנטון, עד לרגע שבו אביו הראה לו את תעודת הזהות של אימו. מרינה לוי. בראיון אמיץ במיוחד ל"רגע של חכמה" מספר אנטון על הרגע הדרמטי, וכל מה שבא בעקבותיו.
המועדון התמים – שהפך לאלים
אנטון מתאר איך בשנות ילדותו היה חבר במועדון תמים למדי, עד שהגיעו אליו אנשים, שהציגו את עצמם מ"החוד להיסטוריה וארכיאולוגיה". לאט לאט האווירה במועדון הלכה והקצינה. "הנהיגו אותנו אנשים מאוד מאוד כריזמטיים", הוא מתאר. אנטון, שמעיד על עצמו כי נשאב לתוך הקבוצה, שהפכה לתנועה ניאו-נאצית ואפילו אלימה, התחיל להאמין לסיפורים ששמע – על היהודים הרעים שגורמים לכל הבעיות בעולם. עד ליום אחד.
ביום שבו חזר הביתה עם צלב קרס, ואביו גילה לו על יהדותו – חשך עליו עולמו. "אני רק זוכר את הצמרמורת", הוא חוזר לאותו רגע. "ופחד, ופאניקה. אם מישהו יגלה – מה יהיה לי?". באותו רגע אנטון קיבל החלטה שהשפיעה עליו אחרי זה לאורך שנים. הוא מחליט לברוח מהמדינה. "לא הייתה לי שום ברירה", הוא מסביר.
התהליך שעבר בישראל
אנטון מתאר את השנים הראשונות בישראל, את העולם השונה: "אני נוחת בישראל בספטמבר. גל של חום, ריחות צבעים, רעש. הכל שונה, הכל אחרת". אנטון חי במשך שנים כאן בישראל. הוא התגייס לצבא ולאחר מכן עבד גם כמאבטח בוינה. הוא מספר על פיתוח הגוף שלו ועל הריקנות שחש בפנים.
בהמשך אנטון מתגלגל לשיעור תורה בו הוא נחשף למושגים שלא חשב שיש להם קשר לחיים שלו קודם לכן. ומשם עובר תהליך עמוק של חיבור לעצמו מחדש, דרך אנשים מרתקים. "זה סגר לי את הבור בנשמה", הוא מספר.
גם אני בעל תשובה, ברוך השם כבר 30 שנה, אבל התהליך הזה פשוט מדהים אותי כל פעם מחדש. לראות איפה אנשים היו מונחים, איך הקב"ה העיר אותם, הוריד מהם את המסך, ואת כל הדרך שהם עשו, זה מרגש אותי כל פעם מחדש.
ישתבח שמו לעד על עם ישראל הקדושים!