הוריו של אלון אהל: "אם נהיה חזקים – גם הוא ירגיש את זה שם"

מעל 30 פסנתרים פתוחים הוצבו ברחבי הארץ, ועוד עשרות בעולם. כל אחד מהם מזמין אנשים לעצור לרגע, להאזין, לנגן, ולפגוש את סיפורו של אלון אהל – חטוף, פצוע, ומוחזק בתנאים קשים בעזה, מאז נחטף ממיגונית במסיבת נובה.

אימו של אלון: "כך נוצרת אחדות"

מאחורי היוזמה המוזיקלית הזו עומדים הוריו, עידית וקובי, שמסרבים לוותר על התקווה – ובוחרים להפוך את הכאב לעשייה שמאחדת: "אנשים עומדים, שומעים, אולי מנגנים, וקוראים על אלון", מספרת עידית. "כך נוצרת אחדות. נוכחות שלו, בתוך כל זה".

אבל לא רק מוזיקה – גם סיכות. כל אחת מהן נושאת את הכיתוב "אלון, אתה לא לבד". הרעיון פשוט: אדם אחד שומר סיכה לעצמו, ואת השנייה הוא מעביר הלאה – בצירוף מעשה טוב, ומילים על אלון. "כל סיכה היא מעגל של אור", אומר קובי. "אתה עושה משהו טוב עבור מישהו שלא הכרת – ושולח את האנרגיה הזו אל אלון. זה כבר לא רק הוא – זה עלינו, כחברה".

השיר שניגן אלון רגע לפני שנחטף

עידית מספרת כיצד ערב לפני המסיבה, אלון ניגן בבית שיר שהלחין – שיר ללא שם. את אותו שיר הוא שורק היום בשבי, שוב ושוב. הפסנתר נשאר פתוח – "עד שהוא חוזר", היא אומרת בקול רועד. חברו אלי, ששוחרר מהשבי, סיפר כי אלון ממשיך "לנגן" על ליבו, ממש בגופו, כאילו שומר על עצמו דרך הצלילים.

ההורים מקיימים קידושים בימי שישי – גם כשזה רק על כוס מים. הם יזמו הכנסת ספר תורה, השתתפו בהפרשות חלה, ומדברים בכל מקום שבו מבקשים לשמוע.
"אם אין לי שליטה על מה שקורה שם – יש לי שליטה על הבית שאלון יחזור אליו", מסבירה עידית. "בית מלא תקווה, עשייה, ואהבה. ואם אנחנו מחזקים – גם הוא ירגיש את זה שם".

"יכולנו להיכנס מתחת לשמיכה", מוסיף קובי, "אבל בחרנו לקום. להיפגש עם אנשים מכל גוון, גם כאלה שמעולם לא דמיינו שנהיה איתם בקשר – וליצור חיבורים. זה גדול מאלון. זה על מי שאנחנו כעם".

והם מסיימים בבקשה אחת פשוטה: לכו, תעשו מעשה טוב. ספרו עליו. שלחו את האנרגיה הזו הלאה. כי אלון – לא לבד.