מלחמת העצמאות שפרצה בנובמבר 1947 לאחר ההכרזה על תוכנית החלוקה, ונמשכה עם פלישת צבאות ערב לאחר הכרזת העצמאות של ישראל, הגיעה לקיפאון בחזיתות לקראת סוף 1948. היה צורך בתיווך בינלאומי ליצירת גבולות קבע; בינואר 1949 קיבץ ראלף באנץ', שהחליף באופן רשמי את פולקה ברנדוט המנוח כמתווך מטעם האו"ם, ועידת פסגה באי רודוס שביוון. באנץ', אפרו-אמריקאי שהצליח לטפס חרף הגזענות במעלה שורות האקדמיה ולהפוך לאנתרופולוג בעל שם עולמי ומומחה לאפריקה ולקולוניאליזם, התגלה בשלב זה כמוכשר ויעיל בהרבה מברנדוט ביכולות גישור ושכנוע, ומרצו וקסמו האישי תרמו רבות לדחיפת הצדדים לשיח ולהידברות (מאמצים אשר זיכוהו בפרס נובל לשלום ב-1950 – האפרו-אמריקאי הראשון לזכות בפרס נובל).
המשלחות – מקרח להסכמות
לרודוס הגיעה משלחת ישראלית ב-12 בינואר, משלחת מצרית ובהמשך גם סורית. הנציג המרכזי של ישראל בשיחות היה ולטר איתן, מנכ"ל משרד החוץ (שנותר בכיר הדיפלומטים הישראלים עד פרישתו ב-1970, ונפטר רק ב-2001), בגיבוי צבאי של יגאל ידין, הרמטכ"ל בפועל ולעתיד, יחד עם עוזרו יצחק רבין ובהמשך גם משה דיין. בתחילה סירבו הערבים למגע ישיר בין המשלחות ובאנץ' נאלץ לבצע שיחות בדילוגים; אך עד מהרה הפשיר הקרח (שלא יכל שלא להפשיר באי התיירותי והמלבב, ובתנאיו הנוחים של בית המלון היווני), ובין המשלחות אף נוצרו קשרים אישיים. לבסוף נקבעו הגבולות עם מצרים (כולל יצירת רצועת עזה ופירוז ניצנה), ירדן (הקו הירוק), סוריה (כולל פירוז עין גב ומשמר הירדן) ולבנון (כולל נסיגה משטחי דרום לבנון). ישראל הפכה לעובדה קיימת בשטח.
