שורדת השבי אמילי דמארי שיתפה אמש (א') דברים אישיים לציון שנה לשחרורה משבי ארגון הטרור חמאס, והשוותה בין הלילה האחרון שלה ברצועה לבין חייה כיום, שנה לאחר מכן.
“כשאין כלום – אתה לומד להעריך את הכול“
“לפני שנה היה הלילה האחרון שלי בשבי החמאס כשלא באמת ידעתי את זה אפילו”, כתבה. “עדיין היו הדי פיצוצים, עדיין תהיתי מתי אחבק את המשפחה והחברים שלי, תהיתי מתי באמת ארגיש חופשייה ואתחיל את החיים החדשים שלי בהודיה הכי גדולה שיש”. לדבריה, חוויית השבי שינתה את תפיסת החיים שלה, “כי כשאין כלום – אתה לומד להעריך את הכול פי כמה”.
”הרגעים הכי נדירים עבורי אחרי 471 ימים של סיוט”
דמארי תיארה את יום השחרור עצמו ואת חוסר הוודאות שקדמו לו. “בדיוק לפני שנה הודיעו לי ולרומי בשעה 10:26: אתן יוצאות”. אני רואה את החדשות האלה בדיוק אל מול עיניי, מבינה שרומי באמת יוצאת וגם דורונה וגם ארבל. אני לא כרגע”.
היא תיארה את הרגעים שבהם חששה שתישאר לבדה בשבי: “רגעים בודדים שבהם נופלת בי המחשבה שאני אשאר לבד לאלוהים יודע עוד כמה זמן בסיוט הזה”. לדבריה, מחשבותיה הופנו גם לחטופות אחרות: “ארבל עוברת לי בראש ברגעים האלה ואני חושבת לעצמי מה היא מרגישה. איך היא נשארת בסיוט הזה כשהיא כבר חשבה שהכול נגמר”.
לאחר דקות של חוסר ודאות, הגיע גם השחרור שלה. “ואז קורים אחד אחרי השני הרגעים הכי משוגעים של החיים. אמא, אחים, חברים, חיבוקים, אהבה”. רגעים שברגיל מובנים מאליהם, אך עבורה היו נדירים: “אלו בדיוק היו הרגעים הכי נדירים עבורי אחרי 471 ימים של סיוט”.
”נס אמיתי שהתגשם לי מול העיניים”
שנה לאחר מכן, היא מתארת מציאות אחרת: “ועכשיו אני כאן שנה אחרי, רואה שקיעה ואומרת תודה על זה שאני עם המשפחה שלי ועם החברים שלי שעברו גם הם את הנורא מכל”. את דבריה סיכמה: “כולנו רוצים להתעסק בטוב ולאט לאט לשקם את עצמנו ביחד ולעולם לא בנפרד יותר. נס אמיתי שהתגשם לי מול העיניים”.
