בת גלים שער, אימו של גיל-עד שער, אחד משלושת הנערים שנחטפו ונרצחו ביוני 2014, שיתפה כיצד הוכרעה ההתלבטות שליוותה אותה סביב חגיגות יום הולדתו השלישי של נכדה רותם – התלבטות שנגעה ישירות לזיכרון בנה.
"בתוך כל הסערה הזו יש נקודה אחת של יציבות"
בתחילת החודש חשפה כי התלבטה אם וכיצד לציין את יום ההולדת, שנופל באותו תאריך שבו מצוין גם יום הולדתו של גיל-עד. אז כתבה על הקושי, על ההלם הראשוני ועל הצורך לעצור, לשהות רגע, ולא להגיב מיד.
בסוף השבוע האחרון, ההכרעה כבר הייתה ברורה. "נסענו, המשפחה, לחגוג לרותם הנכד המתוק יום הולדת שלוש. רוח, גשם, שמיים מעוננים וברד כבד בחוץ – ואנחנו עומדים שם, במבנה החמים, ומרגישים איך בתוך כל הסערה הזו יש נקודה אחת של יציבות. של אור".
במהלך האירוע נערכה גם חלאקה. "ברגע שבו הילד הקטן כבר לא תינוק, המתוק שלנו קיבל ציצית וכיפה מהסבים והסבתות. מחווה פשוטה, אבל כזו שנושאת בתוכה עולם שלם".
"כמו אז במצרים, גם היום"
שער קישרה את הרגע האישי למשמעות רחבה יותר, דרך הפסוק "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה", ודברי חז"ל על כך שישראל נגאלו ממצרים משום שלא שינו את שמם, לשונם ולבושם. "השם – הוא הדרך שבה האחר קורא לי. הלשון – היא הדרך שבה אני פוגש את האחר. והלבוש – הוא הדרך שבה העולם רואה אותי".
לדבריה, בגיל שלוש "הכול נפגש": הילד מבין שיש לו שם, מתחיל לדבר עם העולם, ולובש ציצית כחלק מהזהות שלו. "הציצית היא תזכורת עדינה שהחוץ לא נועד לטשטש את הפנים, אלא לגלות אותם".
את הפוסט חתמה במבט שמחבר בין ההתלבטות להכרעה: "כמו אז במצרים, גם היום – אנחנו מבקשים לשמור על הפנים דרך החוץ, ולתת לילד שלנו שריון רך של קדושה, שילווה אותו בעולם הסוער הזה".
מי יתן ושמחות רבות ילוו את חייכם.