מחקרים מראים שחדשות רעות מושכות יותר תשומת לב. הדרמה שבהן מעוררת רגש, מסקרנת, ואולי אף ממכרת. העין נמשכת באופן טבעי לתאונה בכביש ולא לנוף השקט שסביבה. אך בישראל, הסיפור חורג מהמנגנון הפסיכולוגי הזה. הבחירה התקשורתית לצייר כל בשורה חיובית בגוון שלילי נראית לעיתים כעניין מכוון, כמעט אידיאולוגי. ההיגיון ברור: אם המצב רע, זה סימן לשלטון כושל, ואם השלטון כושל—צריך להחליפו.
התקשורת מעדיפה משבר?
התוצאה? תלות כמעט כפייתית בנרטיב שלילי. אפילו דיווחים על מזג אוויר סוער, שיכלו להיות חגיגה עבור החקלאים, הופכים לכותרות מאיימות על שיטפונות, הצפות ונזק. נראה שהתקשורת עצמה מעדיפה משבר מתמשך על פני סיפור של תקווה.
ואז הגיע ה-7 באוקטובר, אירוע ששינה הכל. לצד הזוועות, נחשף גם הצד השני של המטבע: סיפורי גבורה מעוררי השראה, פעילויות התנדבות חוצות מגזרים ויוזמות חברתיות שחיזקו את האחדות הלאומית. והתחושה הייתה שמשהו משמעותי וטוב קורה כאן.
"האנשים שבוחרים לתרום, להתנדב ולחבר—נדחקים הצידה"
אבל במקום שנראה את המגמה הזו משתקפת במהדורות החדשות, קיבלנו שוב ושוב את אותן כותרות מפלגות, את אותם מראות של הסתה ורחובות בוערים. האנשים שבוחרים לתרום, להתנדב ולחבר—נדחקים הצידה, בעוד מי שצועקים שנאה מקבלים את הבמה המרכזית. המסר נשאר שלילי, מפריד ומעורר ייאוש.
אין צורך לברוח מהחדשות
כחובב אקטואליה, אני מוצא את עצמי לא פעם בורח מהחדשות, רק כדי להגן על הנפש מהשיח הרעיל. ואז נחשפתי למיזם "רגע NEWS".
גוף חדשותי מקצועי שמביא את אותה אקטואליה—אך בראייה אופטימית ובעין טובה. לא מדובר באתר שמלטף את המציאות או מציג סיפורי "צמר גפן מתוק", אלא גוף שמגיש חדשות עם פרספקטיבה חיובית, שמאיר את הטוב שקורה כאן, בלי להתעלם מהמורכבות.
מהיום יש בית לחדשות שמחברות ולא מפרידות. במה אמיתית לאנשים המדהימים בישראל שעושים טוב. וזה קורה ממש כאן, במרחק הקלקה.
הכותב הוא פרסומאי ומוביל מיזמים חברתיים שמטרתם אחדות, אהבת חינם והפחתת השיח הרעיל
