עטרה סינטון איבדה את אהוב ליבה, סמל אריאל סוסנוב ז"ל, בלחימה בעזה. אבל מתוך הכאב הגדול נבט רעיון פשוט ומרגש: להפוך את זכרו לגשר של אהבה ותקווה, באמצעות זרי פרחים שמחברים בין חיילים, בני משפחה ואפילו אנשים שלא מכירים.
https://youtube.com/shorts/JXWwEscJ5nM?si=WgKTTw2wyzJWXGtA
מי הייתה הדמות מאחורי ההשראה?
"קוראים לי עטרה", היא אומרת. "היינו יחד שנתיים, שבעה חודשים ו-27 ימים. ביום הראשון שביקשתי ממנו להיות בן הזוג שלי, הוא הביא לי פרחים מפלסטיק. מאז, כל יום שישי, לא משנה אם הוא היה בבסיס, בלחימה או תחת הפצצות, הייתי מקבלת ממנו פרחים".
המתנה הפשוטה הזו הפכה לסמל. גם ביום האחרון שבו דיברו, וכשנשמעו אזעקות ברקע.
מה עושים בפרויקט?
אריאל הבטיח שיחזור אך הוא לא חזר. עטרה, שבורת לב אך נחושה, בחרה להמשיך את הקשר בדרך אחרת. במקום לשקוע באבל היא החליטה לצאת החוצה ופשוט לחלק זרי פרחים.
"בשבעה שלו, הבטחתי שני דברים", מספרת עטרה. "שכל העולם ידע מי הוא היה, ושאני אקנה פרחים כל שבוע, לא משנה מה". מאז, בכל יום שישי, היא עומדת עם חברים ברחובות, בידיים דליים מלאים בפרחים, ומחלקת לחיילים. בתוך ימים ספורים, נוצרה סביב היוזמה קהילה חיה: יותר מ-140 אלף איש בקבוצות, מעל 5,000 תורמי פרחים ומתנדבים שמגיעים עד לבסיסים.
למה דווקא פרחים?
"אתה חוזר אחרי חודשיים מהשטח, הבית חצי ריק, הילדים מתוחים, האישה עייפה, ופתאום אתה נכנס עם זר פרחים. זה משדר משהו אחר. אתה אומר תודה. אתה מראה שאכפת לך", היא אומרת. החיילים עצמם מספרים שחלקם מביאים את הזר לבת הזוג, אחרים לסבא וסבתא, ויש מי שפשוט קונה כדי לשמח מישהי שחיכתה לו בבית. "זה פשוט הכי טוב", אומר אחד מהם בפשטות.
"כשאתה מאבד מישהו שאתה אוהב, אין לך סיבה לקום בבוקר", משתפת עטרה. "אבל הפרויקט הזה נתן לי סיבה חדשה. לראות את החיוך על הפנים של חייל, לקבל הודעה מאמא שמודה בשם הבן שלה, זה מה שמחזיק אותי". החלום, לדבריה, הוא פשוט: להמשיך את אריאל. "להמשיך לעשות טוב. זה הכול".
