השגרה המבצעית היא דבר מתעתע במיוחד. לעיתים המצב נראה שקט ורגוע ופתאום, ללא התראה מוקדמת מתרחש אירוע של חיים ומוות.
"אני רואה שחור בעיינים"
אורן פולינסקי וישי חלמיש גויסו יחדיו למילואים ב-7 לאוקטובר. במהלך הלחימה בעזה, המחלקה שלהם קיבלה משימה לטהר את "שכונת הנגדים", רצף בניינים רבי קומות. "אתר פותח איתור ראשון, איתור שני, ואתה מבין שהם (המחבלים) כמעט אף פעם לא שם", מספר אורן. "לאט לאט זה כבר נהיה הרגל".
באחת הפעמים, הם קיבלו משימה להיכנס לאחד האיתורים באזור. כשהם שמחים ומאושרים על ההצלחה במשימה, נשמע לפתע פיצוץ עז. טיל פגע במבנה.
"אני מרגיש כאילו הטיל פוגע בי", מספר ישי. "אני רואה שחור בעיינים ובטוח שנגמר הסיפור".
אורן עולה למעלה ומוצא את ישי על הריצפה, חי, נושם ומתקשה ללכת.
"אנחנו רואים את החור כניסה ואת המיקום בו הטיל פגע, ממש שני מטר ממני", אומר ישי. בבית החולים הצוות הרפואי היה בשוק. "אם זה הסיפור שהיה, איך זה יכול להיות שאתה ככה עכשיו", הם אמרו.
הטיל פגע בבית בו שהו לוחמים רבים, ולא ברור בכלל איך אף אחד לא נפגע בצורה רצינית. "לא הצלחנו להבין איך זה הגיוני שכולנו יצאנו ככה", מתפעל אורן. "אני מרגיש שזו אחלה הזדמנות להעריך את זה שאני עדיין חי".
