עוד לפני שהכירה את המושג "דיני משפחה", לילי גץ הורוביץ ידעה לזהות את הצליל של בכי מעבר לדלת. ערב אחר ערב, נשים דפקו על דלת בית הוריה בירושלים ונכנסו לחדרו של אביה, הרב יהודה גץ – רב הכותל כדי לשפוך את שעל ליבן. מעבר לדלת שמעה ילדה קטנה בכי, כאב וצעקות של מצוקה. עוד בטרם ידעה להסביר במילים, נחרט בה הרושם שיש בעולם עוולות שמתרחשות בין קירות הבית, ושיש מי שחייב לעמוד מולן.
שנים אחר כך, כשניהלה בית ספר, פגשה במורה שהגיעה לעבודה חבולה. היא לא יכלה להתעלם. החוויה הזאת הייתה אחת מאותן נקודות שחיברו בין הזיכרונות מהבית שבו גדלה לבין ההבנה שצריך כלים אמיתיים כדי לעזור לנשים במצבים כאלה. משם הדרך ללימודי משפטים ולטוענות רבניות הייתה כמעט טבעית – צעד נוסף במסע לעמוד מול אותן עוולות שראתה בילדותה.
בחזית המאבק המשפטי
כך מצאה את עצמה לילי גץ הורוביץ צועדת לעולם המשפט. יותר משני עשורים עסקה בדיני משפחה: מסורבות גט ועגונות, אלימות בתוך הבית, ולעיתים גם פגיעות מיניות במשפחה. היא ליוותה נשים ברגעים הקשים ביותר, כשהחיים האישיים שלהן הפכו לזירת מאבק משפטית.
אחרי עשרים וחמש שנה של עיסוק אינטנסיבי בעולמות המשפט, עלתה בלילי תחושת רוויה, במיוחד בשנות הקורונה שבהן המקרים הלכו והקצינו. "הרגשתי שאני חיה את הכאב עשרים וארבע שעות ביממה", היא מספרת. "הרצון היה לעצור לחשוב, לפנות לתחומים קלים יותר – אולי גישור, או הסכמי ממון".
אוזן קשבת גם במקרים שלא הוגשה תלונה
כמעט במקביל להתלבטות הזאת, היא קיבלה הצעה שלא ציפתה לה: לנהל את פורום תקנה. בהתחלה זה נשמע לה רחוק מה"שקט" שחיפשה, אבל דווקא השילוב בין עבודה בצוות לבין תחושת השליחות גרם לה לומר כן.
פורום תקנה, שלילי עומדת בראשו, הוא גוף ייחודי שהוקם בתוך הציבור הדתי ונחשב למוכר מאד במגזר. הוא מופעל על ידי תלמידי חכמים, אנשי ונשות חינוך, משפט וטיפול – כולם יחד פועלים במטרה אחת: למנוע פגיעות מיניות על ידי בעלי מרות וסמכות. הפורום מעניק אוזן קשבת וכתובת לנפגעים במקרים שבהם לא מוגשת תלונה במשטרה או שחלה התיישנות ופועל כדי לעצור את הפוגע מלהמשיך לבצע את המעשה.
"אנחנו מאמינים שיש תיקון"
סביב שולחן הפורום יושבים יחד רבנים בכירים מהציונות הדתית לצד משפטנים, אנשי ונשות טיפול וחינוך. החיבור הזה יוצר כתובת אמינה ובעלת סמכות: "כשפוגע נקרא לשיחה על ידי רב מוכר, הוא לרוב מגיע", מסבירה גץ הורוביץ. "אין לזה שום דבר מקביל בחברה הכללית". כוחו של הפורום נובע מהסטטוס המיוחד שקיבל מפרקליטות המדינה ומהמעמד הרבני־חברתי שמרכיב אותו ומאפשר לו להטיל מגבלות ולהרחיק פוגעים ממוסדות חינוכיים או תפקידים ציבוריים.
בפתחו של יום הכיפורים, כששאלות של תשובה וסליחה נוכחות בכל בית כנסת, לילי גץ הורוביץ מדגישה שכפרה על עבירות מיניות איננה תהליך טקסי אלא מסע עמוק ומורכב. "אנחנו יודעים שלתשובה יש ארבעה שלבים: הכרת החטא, חרטה, וידוי, קבלה לעתיד", היא אומרת. "כשפוגע לוקח אחריות מלאה על מעשיו, מבקש סליחה ומוכן גם ללכת לטיפול כדי שלא יחזור עליהם – אנחנו מאמינים שיש תיקון".
"עד שירצה את חברו"
אבל גם כשפוגע עובר תהליך כזה, לילי גץ הורוביץ מזכירה שיום הכיפורים לבדו לא מוחק את העבירה: "במצוות של בן אדם לחברו – אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו". המשמעות פשוטה – הכפרה תלויה גם בנפגע, והוא לא מחויב לסלוח. "מי שנפגע מינית חי כל חייו עם הפגיעה – היא מלווה אותו בנישואים, בלידה, בגידול הילדים. זו פגיעה שנשארת תמיד", היא אומרת. לפעמים, אם הנפגע מצליח לקבל את בקשת הסליחה, זה יכול להקל עליו, אבל אי אפשר לצפות לכך.
בסיום הראיון, לילי גץ הורוביץ מבקשת להפנות את המבט מהיחיד אל הכלל. "אני חושבת שכל אדם שחווה פגיעה צריך לדעת שיש כתובת – אם זה פורום תקנה ואם זה מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית", היא אומרת. בעיניה, עצם הפנייה היא לא רק מעשה אישי של הגנה, אלא גם תרומה לחברה כולה: היא עוצרת פוגעים ומונעת פגיעות נוספות.
מעניין מאוד וחשוב!