האישה שמלמדת את הישראלים לראות את הטוב גם ברגעים הקשים ביותר

30 שנים של הרצאות, תשעה ספרים ואלפי עוקבים: בריאיון חגיגי לראש השנה מספרת שירלי נס ברלין על הדרך להפוך חשיבה חיובית לשליחות; על התרגיל שעזר לבתה, תצפיתנית באוגדת עזה ב-7 באוקטובר, לשרוד בשעות הקשות במיגונית; ועל הטיפים שלה להתחלות חדשות ולשימוש נכון ברשתות החברתיות | ראיון חג

שירלי נס ברלין - 'החיובית' | צילום: עידו לביא

שירלי נס ברלין מכנה את עצמה ברשתות החברתיות "החיובית" – ולא סתם. כבר מעל 30 שנה שהיא מרצה על חשיבה חיובית. חוץ מזה, היא יוצרת תוכן עם למעלה מעשרת אלפים עוקבים ברשתות ובמשך השנים כתבה תשעה ספרים, שמתוכם שמונה עוסקים בחיזוק תפיסת חיים אופטימית. בריאיון חגיגי לראש השנה היא מספרת על הרגע שבו הבינה שהייעוד שלה הוא להפיץ את בשורת החיוביות בעולם, על הבחירה שלה להעלות תוכן מחזק בזמן מלחמה ועל הדרכים הפשוטות שבאמצעותן כל אחד מאיתנו יכול לראות את החיים בעין טובה יותר.

רעיון בריאת המציאות

שירלי נשואה ואמא לארבעה ילדים. במקור מחיפה וכיום מתגוררת עם משפחתה במושב בית עובד. היא בעלת תואר ראשון בתקשורת ומדעי המדינה ותואר שני בלימודי תרבות. בקרוב תתחיל דוקטורט באוניברסיטת בר אילן, ותחקור את רעיון בריאת המציאות שהוא "הרעיון הבסיסי של החשיבה החיובית".

"באמצעות המחשבות שלנו והרגשות שלנו, באמצעות חלקים שהם מתקיימים בתוכנו ובמידה מסוימת בהכוונתנו – אנחנו יכולים להשפיע על המציאות הסובבת אותנו. ממש על מבנים פיזיים במציאות", היא מסבירה.

הרגע שבו נפל האסימון

שירלי מגדירה את עצמה כ"דור שני לחשיבה חיובית". אמה, רבקה צדיק פישר ז"ל, הייתה מרצה בתחום – אך דווקא מות אביה הוביל אותה להפוך את הנושא לשליחות חייה. "מאוד אהבתי את הלימודים שלי באוניברסיטה וראיתי את עצמי ממשיכה במסלול האקדמי. אבל אז אבא שלי נפטר באופן מפתיע ואני חושבת שזה ממש גרם לי לעצור ולחשוב", היא מספרת.

"אם אמא שלי הייתה מרצה על חשיבה חיובית – אז אבא שלי היה יכול להיות מרצה על חשיבה שלילית", היא אומרת חצי בצחוק. "הוא היה מאוד דואג, חרד ומתוח. הוא היה גם ניצול שואה ומכל השמות בעולם – הוא נשא את השם אדולף. אני חושבת שלאחר מותו, הכבדות הזאת השתחררה ממני ויכולתי לשאול את עצמי שאלות על מה שאני באמת רוצה".

שירלי מתארת את הרגע שבו הודיעה לאמה שהיא ממשיכה בדרכה: "פשוט נפל לי האסימון שמה שאני צריכה לעשות זה להרצות על חשיבה חיובית", היא נזכרת. "נסעתי הביתה לאמא שלי בחיפה ואמרתי לה 'אמא, אני חושבת לעזוב את הלימודים ולהתחיל להיות מרצה כמוך', אז היא ממש התרגשה. היא אמרה 'זה אושר גדול בשביל אמא שהבת שלה רוצה לעשות מה שהיא עושה'".

לא מובן מאליו

מאז, שירלי הפכה את המחשבה החיובית לדרך חיים – לעצמה, לקהל הרחב וגם לילדיה. "אלו דברים שאני ספגתי בבית. אבל לא סתם ספגתי – גם התחברתי אליהם. הם היו חלק מהדרך שבה אני חיה. אחרי מותו של אבי הבנתי שמה שאני רוצה להביא לעולם לא מסתכם בדברים שאקלוט מבחוץ ואלמד – אלא מה שחי בתוכי", היא מסבירה.

"לאמא שלי תמיד הייתה שמחת חיים, קלות והתמודדות, שהיו מאוד שונים מהורים אחרים של חברים שלי. בשבילי זה היה מובן מאליו שאני מתקשרת לאמא שלי כשיש לי בחינה באוניברסיטה ומבקשת ממנה 'תשלחי לי אור'. בשבילי זה היה מובן מאליו שהיא יושבת ושולחת לי אור ועוטפת אותי. כשהגעתי לאוניברסיטה ראיתי שזה מאוד שונה מאיך שאנשים אחרים חיו. אחרי מותו של אבי, הבנתי שהדברים האלה לא מובנים מאליו בכלל ואני רוצה להנכיח אותם בעולם, אני רוצה להוציא אותם מתוכי".

"הבנתי שמה שאני רוצה להביא לעולם לא מסתכם בדברים שאקלוט מבחוץ ואלמד – אלא מה שחי בתוכי"

"יש לי כוח ושמחה בלב"

שירלי מרבה להזכיר את ארבעת ילדיה. כשאני שואלת אותה שירלי באיזו דרך היא משרה את החשיבה החיובית בחייהם, היא משתפת אותי ברגע מטלטל במיוחד. בתה אוריה, שירתה כתצפיתנית באוגדת עזה ב-7 באוקטובר. כשהיא וחבריה הסתתרו במיגונית ברעים, החזיקה אוריה את הדלת במשך שעות – כשהיא יחפה ולבושה בפיג'מה. באותו רגע עלה בזיכרונה משפט שלימדה אותה אמה שירלי להגיד כשהייתה ילדה והייתה חולמת חלומות רעים: "יש לי כוח ושמחה בלב".

"רק אחרי שהכל נגמר היא סיפרה לי איך היא חזרה על המשפט הזה כמנטרה שוב ושוב בזמן שיש מתקפת מחבלים מסביב… היא לא חשבה על המשפט הזה 13 שנים, מאז שהייתה בת שש – ולהוציא אותו מהארסנל של היכולות שלה ושל הזיכרון שלה כדי שזה יעזור לה לשרוד. מדהים איך המוח שלנו עובד", מספרת שירלי.

ליצור תוכן חיובי במדינת ישראל

כאמור, שירלי היא בין היתר יוצרת תוכן חיובי ברשתות. כשאני שואלת אותה איך אפשר להפיץ תוכן חיובי בזמן מלחמה – היא עונה לי מיד: "איך לא?!".

היא מספרת שכבר באותה שבת, ב-7 באוקטובר היא העלתה סרטון לרשתות, תוך כדי שהיא חווה רגעים לא פשוטים בעצמה: "ביום שבת עצמו, בעוד בתי נפרדת מאיתנו ואנחנו בחושך על פני תהום במדינה שלנו, הוצאתי סרטון בו עודדתי את העוקבים שלי. אמרתי להם: 'בואו כולנו – כל אחד בדרכו נתפלל, נשלח אור לדרום', אותה שליחת אור שאמא שלי הייתה עושה כשהייתי בבית הספר ובאוניברסיטה. במקום להיות בפחד ובמצוקה, בחרתי להיות במקום שמתחבר לאור ושולח אור".

"כשאוריה הודיעה לנו בערב שהכל בסדר ושסירת מטכ"ל ושלדג הגיעו, שחררו אותם והביאו אותם למקום מבטחים – התחלתי לבכות. גם במשך חודשים לא הפסקתי לבכות. אבל זה שבכיתי זה היה לצד חיזוק החיוביות ולא במקום".

עשר דקות גג

בתוכן ששירלי מעלה לרשתות ובהרצאות שהיא מעבירה זה 30 שנה, היא מפיצה את השיטה שלה שמבוססת על תרגולים קצרים של 10 דקות ביום.

"חיוביות היא כמו האימון כושר שאני עושה. הוא נעשה בדלתיים סגורות, בפרק זמן קצוב והוא נעשה לא כדי שאני אצטרך להרים את המשקולת הזאת שאני מרימה בחדר כושר, אלא כשכאני מרימה אותה – יהיה לי אחר כך כוח להרים את הילד שלי או להרים את השקיות מהסופר. אני מתרגלת חיוביות לא במקום הכאב, אלא כדי לחזק את החיוביות שכשניתקל בכל הסיטואציות של החיים – נגלה כוחות שלא ידענו שטמונים בנו".

"חיוביות היא כמו האימון כושר שאני עושה. אני מתרגלת חיוביות לא במקום הכאב, אלא כדי לחזק את החיוביות שכשניתקל בכל הסיטואציות של החיים – נגלה כוחות שלא ידענו שטמונים בנו"

למה ישראל במקום כל כך גבוה במדד האושר?

שירלי מסבירה לי שהתגובות הטובות שהיא מקבלת מאנשים מדרבנים אותה להמשיך בדרכה. "במדינה שלנו, למרות כל האירועים הקשים שיש פה, יש תחושה של קהילתיות ומשמעות ובגלל זה כבר שנים אנחנו במקום כל כך גבוה במדד האושר העולמי. גם עבורי, ההרגשה הזאת של הביחד וגם המשמעות שאני מקבלת מהתגובות של אנשים – נותנים לי דחיפה עצומה לעבודה שלי. זה לא מרגיש לי עבודה בסופו של יום. זאת אני ואלו החיים שלי", היא אומרת.

לצד זאת, היא מספרת לי איך היא מתמודדת עם תגובות שליליות ברשתות: "הייתה מישהי שכתבה לי 'פסיכולוגיה בגרוש' ואני אומרת לה – 'אולי את צודקת, אולי בשבילך זו פסיכולוגיה בגרוש'. תמיד כל בן אדם שעושה משהו בעולם, יהיו אנשים שלא יבינו או שלא יסכימו, או שיתבוננו מזה מהכיוון שלהם ויגידו – זה לא מתאים לי. ברגע שאני בוחרת לשים את הדברים שלי בציבור, אני צריכה להבין שיהיו כאלה שזה לא יתאים להם וזה לגיטימי לגמרי בעיניי, אני לא מתרגשת מזה".

"זה מרגיש נורא אינטימי"

הרשתות החברתיות נתפסות לעיתים כמרחב מלאכותי, שבו הפילטרים והעריכה משמשים לטשטוש ולא מייצגים את המציאות כפי שהיא. אני שואלת את שירלי כיוצרת תוכן חיובי, אם זה לא יוצר דווקא יותר אנטגוניזם ותחושה של ריחוק אצל העוקבים שלה ואצל משתמשי הרשתות בכלל. היא מסבירה לי שהיא מראה יותר תוכן חיובי כי כשהיא מרגישה טוב אז יש לה חשק "לפתוח מצלמה, לחגוג את זה ולהפיץ את זה לעולם".

"אני רואה לפעמים ברשתות שאנשים בוכים ומדליקים מצלמה בשביל שיראו אותם בוכים וזה נראה לי מוזר קצת. אני לא אדליק מצלמה כשאני בוכה אבל אני כן אשתף בדברים שהם גם מורכבים – עברתי לידה שקטה למשל וכתבתי על זה. כתבתי גם על ההחלטה להביא ילד לעולם בגיל 46. כתבתי על המוות של אמא שלי שהייתה מאוד קרובה אליי… אבל לפתוח מצלמה כשאתה בוכה, זה מרגיש נורא אינטימי".

שירלי נס ברלין – "החיובית" עם ספרה "10 דקות גג" | צילום: עידו לביא

איך לייעל את הרשתות החברתיות בחיינו?

לטענתה של שירלי, השאלה איך גוללים ברשתות תלויה ב'חינוך האלגוריתם': "אפשר לומר שהאלגוריתם מחקה את המוח. הרי המוח שלנו לא יכול לקלוט את כל האינפורמציה שקיימת סביבו בעולם, אז הוא בוחר לו בהתאם למה שאנחנו עסוקים בו".

"אני קוראת לזה 'שורת החיפוש במוח', מה שאנחנו כותבים בשורת החיפוש, זה מה שנראה בעולם. אחד התרגילים שכתוב גם בספר שלי זה תרגיל שבו כשאדם נכנס לכל מקום – לשאול את עצמו 'מה נחמד כאן?' המוח שלנו יכוון אותנו למצוא את הדברים שיעשו לנו טוב. הדברים השליליים לא ייעלמו, אבל הפוקוס שלנו יהיה אחרת. אותו דבר באלגוריתם של הרשתות – אם נתעכב על דברים שמשמחים אותנו – אז האלגוריתם יראה לנו עוד מזה".

"אפשר לומר שהאלגוריתם מחקה את המוח. הרי המוח שלנו לא יכול לקלוט את כל האינפורמציה שקיימת סביבו בעולם, אז הוא בוחר לו בהתאם למה שאנחנו עסוקים בו. אני קוראת לזה 'שורת החיפוש במוח', מה שאנחנו כותבים בשורת החיפוש, זה מה שנראה בעולם"

שנה חדשה – החלטות חדשות

ראש השנה ידוע כתקופה של התחלות חדשות. זמן שבו אנו מתכננים תוכניות לשנה החדשה שתבוא עלינו. שירלי נותנת את הטיפ שלה לתכנון יעיל.

"העצה הכי טובה שאני יכולה לתת היא לא לקבל החלטות שהן הרות גורל. ברגע שהמוח שלנו שומע שאנחנו עומדים בפני שינוי גדול אז הוא מיד מנסה לסכל את זה, כי בתוך המבנה שלנו יש פחד משינוי. זה דומה לבן אדם שקם יום אחד בבוקר ואומר 'מהיום דיאטה' ואחרי שלוש שניות וחצי יושב בתוך המקרר לחסל את מה שנשאר משבת", היא מסבירה.

במקום זה, היא אומרת – כדאי לקבל החלטות קטנות: "אם מישהו אומר שהוא רוצה לשתות יותר מים והמטרה שלו לשתות עשר כוסות ביום, מספיק להתחיל בלהוסיף כוס אחת ביום. טיפ נוסף – לעשות את השינויים תחומים בזמן".

היא מציינת שלפי מחקרים בתחום, יש שלושה מרכיבים שמחזקים הרגלים. "אני קוראת להם 'רחם' – רגש, חזרתיות ומיקוד. כל דבר שאנחנו נעשה עם שלושתם, המוח שלנו תופס את זה כדבר חשוב והופך את זה להרגל. למשל, אם אני שותה כל יום עוד כוס אחת וכשאני שותה אותה אני אומרת 'אילו מים צלולים ונהדרים, איך זכיתי שאני שותה מים כל כך טובים', אני עושה את זה עם רגש. אני מתמקדת במים האלה. רגש, חזרתיות ומיקוד זה כל מה שצריך".

שתפו כתבה זו:

4.7 3 הצביעו
דירוג הכתבה
guest
8 תגובות
משוב מוטבע
הצג את כל התגובות
ענת
ענת
9 חודשים לפני

שירלי היא המתנה לכל מי שישכיל ויעקוב אחריה. תודעה חיובית יכולה ליצור מהפך בכל תחום. נסיתי והבאתי לעצמי מזור

אורית הורדה
אורית הורדה
9 חודשים לפני
להגיב ל  ענת

כמה שאת צודקת

הדס
הדס
9 חודשים לפני

מעורר השראה, פרקטי ומרגש. תודה על הזוית המיוחדת

יואלה שב
יואלה שב
9 חודשים לפני

לקחתי קורס עם שירלי. מהממת.

נורית
נורית
9 חודשים לפני

שירלי, תודה על עוד מסר חיובי. זה עושה לי טוב ומרבה את החיוביות בכלל. שנה טובה.

אורית הורדה
אורית הורדה
9 חודשים לפני

שירלי
את מדהימה
ואני גאה להיות חלק מהחיובית.
אין ספק שחזרתיות על המשפטים בפרוייקו 10 דק גג שהייתי שותפה לו
השפיעו עליי ושימשו אותי במצבים שהייתי צריכה "עוגנים"
תודה לך על מי שהינך
והכי גאה להיות חלק מהקהילה שיצרת כאן
ביקום כולו

מירב
מירב
9 חודשים לפני

חיובית, נהדרת, מחזקת

ענת כהן
ענת כהן
9 חודשים לפני

שירלי נפלאה. אמיתית ואנושית וחכמה.
נותנת כלים לחיים טובים ונכונים ואופטימיים יותר ויותר.
נתינה מהלב. וזה עובד.

טוען עוד כתבות