כשהצלילים הראשונים של "התקווה" החלו להתנגן בבלגרד, אלון אביטל, מגני תקווה עמד זקוף על הפודיום ונשם עמוק. בגיל 16, עם מדליית זהב באליפות אירופה לנוער ב-MMA, הוא כבר יודע שזה הרבה יותר מניצחון אישי. "אחרי ה-7 באוקטובר, הבנתי שאני חייב לנצח, שאני חייב לשים אותנו על המפה".
בשיחה עם "רגע NEWS" הוא מספר על ההשפעות של הספורט על חייו ועל המסע שהוביל אותו לתואר אלוף אירופה.
מהילד הביישן למלך הזירה
MMA – אומנויות לחימה משולבות – הוא אחד מענפי הספורט התובעניים והמורכבים ביותר בעולם הקרבות. הוא משלב טכניקות מעולמות הג'יו-ג'יטסו הברזילאי, היאבקות, קיקבוקס ואומנויות לחימה נוספות, ודורש לא רק כוח פיזי אלא גם שליטה עצמית, משמעת מנטלית ויכולת לקבל החלטות בשברירי שנייה. בזירה אין קבוצה להסתתר מאחוריה – רק לוחם אחד מול יריב ושופט שמפריד ביניהם.
עבור אביטל, העמידה הזו לבד באור הזרקורים לא הייתה מובנת מאליה: "כשהייתי קטן היה לי מעט ביטחון עצמי", הוא מודה. "הייתי מתפדח מהרבה דברים, ופחות רציתי לבלוט. תמיד רציתי להיות בצד". בתחילת כיתה ז' הוא נכנס לאימון ראשון. הוא התנסה בקראטה בילדותו, והסקרנות הובילה אותו למזרן. “אחרי שנה כבר ידעתי – זה מה שאני רוצה לעשות בחיים”.
התבוסה והתיקון בבלגרד
הוא נכנס לשגרה של מי שמכוון רחוק: אימונים קבועים, משמעת גבוהה ותחרויות כחלק מנבחרת ישראל לנוער תחת פיקוחו של איגוד ה-MMA בישראל. ושם קרה משהו אחר. "להתחרות ב-MMA נתן לי המון ביטחון", הוא אומר. "נלחמתי בכלוב מול בן אדם זר, במדינה אחרת. אחרי זה כל דבר אחר נראה הרבה יותר קל". כל עלייה לזירה דחפה עוד קצת את הגבולות של אותו ילד שפחד לבלוט.
ואז הגיעה אליפות אירופה בשנה שעברה. קרב ראשון מול יריב אוקראיני שבהמשך זכה בתחרות כולה. “היה לי קרב מאוד מאוד צמוד איתו", הוא נזכר. ההפסד לא נשאר בזירה. "אחרי הקרב הייתי בדאון הרבה מאוד זמן. היה לי פחד לחזור להתחרות”. עבור מי שמצא בבמה הזו את הביטחון שלו, זו הייתה מכה עמוקה במיוחד – לא רק הפסד מקצועי, אלא חזרה פתאומית לספק.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
מה שהחזיר אותו היה המעגל הקרוב. "אבא ואימא שלי כל הזמן דרבנו אותי לחזור להתחרות וגם החברים וצוות המאמנים שלי, אסף צמח, שלומי וקנין ואלון כהן תמכו". ההחלטה לעלות שוב לזירה לא הייתה מובנת מאליה. זו הייתה בחירה מודעת לא לתת להפסד להגדיר אותו.
וכשהוא חזר הוא כבר לא היה אותו לוחם. בשבוע שעבר הוא עלה לא רק כדי להוכיח לשופטים, אלא גם כדי להוכיח לעצמו שהוא מסוגל להתמודד עם הפחד. אלון גבר על יריביו בזה אחר זה בארבעה קרבות, וניצח בכולם. בקרב הגמר הוא הביס את יריבו האוסטרי וזכה להגיע לרגע המרגש של השמעת "התקווה" על אדמת סרביה.
גם למלחמה היתה השפעה על הניצחון: "ה-7 באוקטובר גרם לי לרצות יותר לנצח. לשים אותנו על המפה. להראות שאנחנו טובים ושאנחנו חזקים. שישראל זו מדינה שאנשים יודעים להילחם בה".
"זה אפשרי"
הזכייה באליפות אירופה היא ההישג הגדול ביותר של אביטל עד כה. "עברתי קרבות קשים מאוד, פיזית ומנטלית, ואחרי יום ארוך ואינטנסיבי הצלחתי להשיג את אחת מהמטרות שהצבתי לעצמי. מכאן אני ממשיך לעבוד קשה, להתקדם ולהשיג מטרות נוספות".
הלוחם סיפר שהענף כולו צומח נמצא בצמיחה בשנים האחרונות והזמין צעירים נוספים להצטרף לזירה: "הרמה בארץ מאוד גבוהה בשנים האחרונות, היא עולה ועולה. השנה הבאנו שתי מדליות זהב בקטגוריית הנוער ועוד מדליית זהב בקטגוריית הבוגרים- וזה לא קרה אף פעם לפני. פעם פחות האמנתי שאפשר להגיע לזה, אבל היום רואים שזה אפשרי. אני ממליץ לכל הצעירים בארץ – פשוט תתחילו להתאמן – לא יוצא מזה שום דבר רע, גם אם אתם לא רוצה להתחרות, זה תורם לביטחון, לכושר ולבריאות. ומי שבאמת רוצה להתחרות – שיצא להתאמן ולא יוותר.
אלון, אתה מסטר!!! ממלא השראה!!!!
כל הכבוד, כבוד גדול למדינת ישראל!!
כמה גאווה בילד אחד, מדהים איך הדור הצעיר קוטף הישגים ומייצג אותנו בכבוד.
כבוד גדול לנבחרת כבוד גדול למדינת ישראל כבוד גדול לארגון IMMAF ISRAEL היה מאתגר תחרות מיקצועית ברמה גבוה תודה רבה לנשיא הארגון עידו פריינטה תודה למנכ"ל לירן נייגוז תודה לכל הצוות לכל הלוחמים תודה לתלמידים שלי שיצגו את המועדון שלנו בטבריה עם שלוש מדליות תודה לכל ההורים שתמכו מרחוק ומקרוב תודה לכול ישראל על המפה