ב-7 באוקטובר 2023, מתניה ביג'ל עזב הכול – את הלימודים בבצלאל, את החיים השקטים בירושלים, עלה על מדים וירד לעזה כלוחם בגולני. מהשנייה הראשונה, הכל השתנה. בריאיון ל"רגע של חוכמה" הוא מספר על הדרך שעשה משדה הקרב, דרך חדר ההתאוששות בבית החולים, ועד לתערוכת אמנות יוצאת דופן – שבה הפך את הזיכרונות, הפחד, האובדן והגעגוע ליצירה.
קרב הישרדות בעזה
"נכנסים לציר נצרים. הכל שם מסריח, הכל מפורק. חום לא נורמלי של יוני בעזה", מתאר ביג'ל. "אנחנו מגיעים לאיזה מטע, אני מתיישב שם. כל עזה לפניי. אני בראש שלי: אנחנו פה ועוד מחבלים באים… תהיה פה מלחמה אמיתית". לפתע נשמעים נפילות ופיצוצים, מתניה הוא הראשון שחוטף כדור. "פתאום אני קולט את עצמי יושב על הקרקע ומרגיש איזה כאב ברגל. מסתכל ורואה – יש לי חור ברגל".
"הסמל שלי מדווח על פצועים והוא אומר 'הרדוף אחד' ואני… אחד פלוס אחד… אני מבין סביב כל ההיסטריה שזה סמדג'ה (עומר סמדג'ה). החובש שלי מטפל בסעדיה (סעדיה דרעי) והוא לא מגיב והוא לא בהכרה – ולא ידעתי מה מצבו". החוויה הקשה הזו, שכל רגע בה היה קרב הישרדות, נחרתה בזיכרונו לנצח.
עוד באותו הנושא
- מהתחקיר הראשוני עולה כי יובל בן ה-4 שנעדר במשך כיממה צעד לכיוון שחשב שיוביל אותו בחזרה לביתו. במהלך הלילה הוא נרדם בשטח, ובבוקר בחר להישאר באזור מוצל. החלטה זו, לצד התנהלותו בשטח, היא שככל הנראה הצילה את חייו, כך מסר מפקד מחוז דרום
- נשיא המדינה שוחח עם נועם שמחי, שאיתר את הילד הנעדר: "עם ישראל הוכיח שוב את עוצמת הערבות ההדדית שלו"
- אין התרגשות כזו: שוטר נותן ליובל בן ה-4 לשתות מים – רגעים ספורים לאחר שנמצא
- בשורות משמחות: יובל בן ה-4 שנעדר כבר יומיים – אותר בריא ושלם
ההסכם עם בורא עולם והריפוי
לאחר הפינוי לבית החולים בילינסון, כשהוא מתאושש מפצע ברגל, הבין מתניה שמולו ניצבת שאלה אחת: מה יעשה עם כל מה שראה וחש? התשובה הגיעה באופן טבעי – האמנות. "זה חלק מהריפוי שלי", הוא מספר, "וגם מה אני עושה עם זה, הגורל שנפל עלינו, שלא נשכח את זה לרגע – כי אני לא שוכח את זה לרגע".
ביג'ל סיפר על הרגע שבו יצא לעשן סיגריה ועשה הסכם עם בורא עולם: "אמרתי לו שם למעלה, אם אתה שומר עליי בגופי ובנפשי ואני חוזר הביתה – אני מקבל על עצמי לעשות משהו מזה ולספר מזה, וליצור מזה ובסוף גם להחזיר לנפגעים ופצועים מהמלחמה. בא לי ויז'ן של תערוכה".
"אור בצל, צל באור"
התערוכה שלו, שכונתה "אור בצל, צל באור", מציגה רגעים מהימים הקשים בעזה. ציוריו אינם רק תיעוד – הם ניסיון לתת חיים לחוויות שלא ניתן לשכוח. כל פרט קטן – טבעת נישואין, משקפיים עגולות, מבט רגוע של חבר – משקף את האנושיות והמורכבות של הלוחמים, את ההרמוניה בין האור לחושך. הציורים מוקדשים לחבריו לעשייה וללחימה, לעומר סמדג'ה ולסעדיה דרעי זכרם לברכה, שנותרו בזיכרון חי ומלא משמעות.
"אור בצל, צל באור", מסביר מתניה, "זהו האופן שבו אנחנו חיים את הלחימה – חושך כבד, אבל בכל חושך יש נקודת אור שמחזיקה אותנו. הציורים הם הדרך שלי להחזיר לחיים את מי שאיבדנו, לתת להם מקום".
