בגיל חודש התגלה בידה של א', שנולדה בריאה וחייכנית, כתם אדום שגדל והפך למום מולד חמור בכלי הדם. הכתם התפשט, היד התנפחה והופיע כיב מדאיג. הילדה, כיום בת חמש, למדה להסתיר את היד ולהתנהל כאילו יש לה רק יד אחת. "זה כאב לנו כהורים, אבל היא פשוט לא יכלה להשתמש בה", מספרים ההורים.
"הרגשתי כאילו זו הבת שלי"
בוועדת מומחים בהדסה אובחן המום המורכב של כלי הדם שגרם לשיתוק באצבעות ולמוגבלות הקשה ואז נכנס לתמונה ד"ר תמיר איתמר, מומחה ברדיולוגיה פולשנית, שהוביל שורה של צנתורים מדויקים ועדינים. "ראיתי אותה והרגשתי כאילו זו הבת שלי. ידעתי שנעשה הכל כדי להחזיר לה את היד", הוא מתאר.
לאורך מספר פרוצדורות, שבוצעו בזהירות יוצאת דופן, נותק המום מכלי הדם הבריאים והיד שוקמה. "למחרת ההליך הראשון היא כבר התרוצצה במחלקה כאילו לא עברה ניתוח", משתפת האם. בהמשך, עם תחבושת לחץ ותמיכה שיקומית, החלה א' לתרגל שימוש ביד ולראשונה בחייה החלה לתפוס חפצים, לצייר ולשחק בשתי הידיים.
"אין במה להתבייש – ויש מה לעשות"
המשפחה, המתגוררת ביישוב חרדי, בחרה לא להסתיר את מצבה של הילדה. "רצינו שלא תתבייש ושלא תרגיש חריגה", אומר האב. "חשוב לנו להגיד להורים אחרים: אל תוותרו. יש מה לעשות, ואפשר לשנות את החיים לטובה".
כיום א' מתפקדת כרגיל, משחקת, מטפסת וצוחקת בלי לחשוב פעמיים על היד שהסתירה פעם. "היא חיה חיים מלאים", אומרים ההורים, "והדמות הכי משמעותית במסע הזה היא של ד"ר תמיר, שהחזיר לנו ילדה שמחה ובריאה בידיים מלאות".
