אלפי המשתתפים שהגיעו למופע של "צמאה" בבנייני האומה בירושלים אמש (בין חמישי לשישי), זכו לרגע אחד מפעים במיוחד: כניסתו של רס"ן במיל' לירז זעירא למופע.
זעירא, קצין שנפצע קשות בסוריה ואיבד את רגליו בפיצוץ ששינה את חייו, הבטיח אז לילדיו אחרי הפציעה הקשה משפט אחד: "אנחנו עוד נהיה ונרקוד בצמאה". אתמול, כשהוא מלווה בילדיו, הוא קיים את ההבטחה. זעירא נכנס על כיסא גלגלים, אבל בעיקר הכניס יחד איתו אור שהציף את כל הנוכחים.
"לא האסון מגדיר אותי"
זעירא מוכר בשכונת נחלאות בירושלים כאדם שמפיץ אור וטוב בשכונה, במסגרת פעילותו במכללות בעיר, שם פעל להפצת יהדות בקרב סטודנטים ואנשי אקדמיה. הוא בן 47, נשוי ואב לחמישה ילדים.
סמוך ליום כיפור, במהלך פעילות בסוריה, דרך הרב זעירא על מוקש ישן שהתפוצץ. הוא נפצע קשה מאוד ברגליו, ונפונה במסוק לבית החולים רמב״ם בחיפה. לאחר סדרת ניתוחים מורכבים נאלצו הרופאים לקטוע את שתי רגליו.
רגעים ספורים לפני שנכנס לאולם, תפסנו אותו לריאיון בלעדי. חמש דקות של אמת פשוטה שפרצה מתוך ליבו, חמש דקות שמגלמות את מהות האמונה כפי שהוא חי אותה. "לא האסון מגדיר אותי", אומר זעירא, "אלא המשקפיים שהיו לי כשהאסון פקד אותי". כשהעולם שלו התהפך, יסודות החסידות שבלימודם היה שקוע לפני הפציעה הפכו לו לעוגן.
"לא ראיתי אסון אלא הזדמנות"
כך נשמע הרב לירז זעירא, מאחורי הקלעים, רגע לפני שנשא את האולם כולו על כתפיו – בלי רגליים, אבל עם יציבות פנימית נדירה: "אור זה דבר מדהים", הוא אומר. "אתה יכול להיות בחדר עם מיקרופון, קפה, מחשב, אבל בלי אור אתה לא רואה כלום. חסידות היא להדליק את האור. אהבת ישראל והשגחה פרטית היו תמיד, אבל הבעל שם טוב הדגיש אותן ודרש שנכניס אותן פנימה".
"מה שהציל לי את החיים זה לימוד החסידות. לפני הפציעה הייתי ספוג בזה וכשקרה האסון לא ראיתי אסון אלא הזדמנות, משימה חדשה. עוד לא הבנתי אותה, אבל ידעתי שאני הולך למקום מיוחד".
"אני מאחל את המתנה הזאת לכל אחד", ממשיך זעירא לומר בקול יציב ובוטח, "זה יעזור לנו לא לריב, לאהוב יותר אחד את השני. בצבא רואים את זה. במסע קשה, אם תתמקד בעצמך אתה נופל. אם תראה למי לידך קשה ותעזור לו, נהיה לך קל יותר".
