עוזניית הנגב, הדורס הגדול ביותר באזורנו, נצפתה בשוע החולף בגן לאומי עין עבדת לאחר היעדרות ממושכת. מדובר בעוף דורס ענק וחזק שמוטת כנפיו מגיעה לכמעט שלושה מטרים ומשקלו מעל לעשרה קילוגרם.
ליאור דור, עובד רשות הטבע והגנים, היה זה שזכה לפגוש את האורחת המיוחדת. "זה התחיל כמו עוד יום רגיל בעבודה – ישבתי ליד המעיין ופתאום ראיתי נשר ענק וכהה בשמיים. הבנתי מהר מאוד שמדובר בעוזניית נגב", סיפר דור בהתרגשות. העוזנייה שהתה בשמורה קרוב לשעה, כשהיא עפה מעל ראשי המטיילים ונוחתת על המצוקים.
מאמצי שימור שלא צלחו
אורלי גלעד, מנהלת מרחב הר הנגב ברשות הטבע והגנים, מתארת את המפגש עם העוזנייה כ"נס טבע נדיר". לדבריה, מאמצי השימור להרבות את העוזניות בשבי נתקלו בקשיים רבים בעבר. ברשות מקדמים כעת שיתוף פעולה עם מדינות המפרץ על מנת להקים גרעין רבייה משותף, שכן שם נותרו פרטים רבים של העוזנייה.
ד"ר יואב פרלמן, מנהל מרכז הצפרות בחברה להגנת הטבע, מוסיף כי בעבר נעשו ניסיונות להרבות עוזניות בשבי בישראל, אך הם נכשלו. הקינון האחרון שתועד בארץ היה בשנת 1989 באזור יוטבתה, ומאז אוכלוסיית העוזניות באזורנו נכחדה כמקננת.
התרגשות בקרב הצפרים
מיד עם התפשטות הידיעה, הגיעו עשרות צפרים מכל רחבי הארץ לשמורת מצוק הצינים שבנגב, בתקווה לצפות באורחת הנדירה. "כבר לפני שלושה שבועות נצפתה עוזנייה דומה בנגב המערבי", מספר מידד גורן, מנהל מרכז צפרות רמת הנגב.
העוזנייה נראתה אז בחברת נשר מקראי שהגיע מסרביה ועוזנייה שחורה, ומומחים משערים כי שלושתם עפו יחדיו מאזור ערב הסעודית. הצפרים שפקדו את המקום לא הסתירו את ההתרגשות שלהם מול הסיכוי לצפות בעוזנייה בנוף הנגב – אירוע שלא התרחש שנים רבות.
האם ישנו גרעין רבייה בנגב?
בקרב אנשי רשות הטבע והגנים שוררת תקווה כי תצפית זו היא סימן מעודד לשיבה של העוזניות לנופי הנגב. בשנים האחרונות נעשו ניסיונות להחזיר את העוזנייה לקינון בישראל, כולל הקמת תחנות האכלה בערבה וגרעין רבייה באוניברסיטת תל-אביב.
למרות הכישלונות בעבר, השותפות החדשה עם מדינות המפרץ עשויה לסייע בהקמת גרעין רבייה מוצלח, שיבטיח את הישרדות המין בנגב. עד אז, הציבור מוזמן לבקר בשמורת עין עבדת ולהצטרף לתקווה כי העוזנייה תחזור להיות חלק בלתי נפרד מנופי המדבר.
