ילנה טרופנוב, אמו של סשה טרופנוב, שנחטף לעזה בשבעה באוקטובר ושוחרר במסגרת עסקת החטופים, מתארת את רגעי האימה, התקווה והאמונה שליוו אותה לאורך כל הדרך. בעדות מטלטלת היא מספרת על החטיפה, השבי, הרגע שבו גילתה שבנה עדיין חי, והחיבור המחודש שלה ליהדות ולתפילה בעקבות החוויה הקשה.
"אני לא כועסת על אף אחד", אומרת ילנה. "לא על חמאס, לא על הצבא שלא הגיע לקיבוץ בזמן, ולא על הקדוש ברוך הוא. זו הייתה מכה שקיבלנו כדי שנתאחד ונבין מה חשוב באמת".
לדבריה, השבעה באוקטובר לא התחיל רק במתקפה על הקיבוץ שלה, ניר עוז, אלא היה קריאת השכמה עבור עם ישראל כולו. "המצב היה קשה עוד לפני כן, כולם יודעים. הקדוש ברוך הוא כאילו נתן לנו סטירה, כדי שנבין שאי אפשר להמשיך ככה".
הרגע שבו הכל השתנה – "פורצים לנו את הדלת"
"קיבלתי הודעה מסשה: 'פורצים לנו את הדלת'. הדלת של חדר האירוח הייתה בדיוק מול הבית שלנו. אני ובעלי יצאנו לראות, וראינו כעשרה מחבלים פורצים את הדלת ונכנסים פנימה".
באותו רגע ילנה הייתה משוכנעת שבנה נרצח. "חשבתי שהרגו אותו. לא יכולתי להסתכל. חזרתי פנימה, ישבתי וחיכיתי. ידעתי שהגיע גם התור שלנו".
"אמרתי לאמא שלי שהרגו את סשה, אמרנו ביי – וזהו"
כעבור זמן קצר התקשרה אליה אמה. "היא אמרה לי: 'פורצים לי את הדלת'. ואני אמרתי לה: 'הרגו את סשה'. אמרנו אחת לשנייה 'ביי' וסגרנו את הטלפון. לא היה לי מה לעשות".
כשהמחבלים נכנסו לביתם, הם ראו את מפתחות הרכב של בעלה, ויטלי, ודרשו ממנו את הרכב. "הוא יצא איתם – וזהו, לא ראיתי אותו יותר", היא מספרת.
אותה ואת יתר החטופים חמאס לקח ברגל לעזה. "עברנו דרך שיירה של מכוניות, אנשים עם מזוודות, עם טלוויזיות שהם גנבו, טרקטור עם שבויים. אבל לא היה לי מקום בשום רכב. כשהחמאסניקים הבינו שאין אפשרות לטרמפ, הם פשוט אמרו לי: 'בואי, נלך ברגל'".
התפילות של הילדות בשבי – "אלוהים, תקשיב לקול של ילדה קטנה"
בשבי הכירה ילנה את דניאל ואמיליה, ילדות חטופות, והתרגשה לשמוע אותן מתפללות. "דניאל אמרה לאמיליה: 'את ילדה, והקול של ילדה מגיע יותר מהר לשמיים. בואי נתפלל כל בוקר'".
"כל בוקר הן היו אומרות: 'אלוהים, תקשיב לקול של ילדה קטנה'. אחר כך ביקשו: 'תוציא אותנו מפה, תשמור על כולם, תחזיר את המשפחות שלנו הביתה'".
"אני התפללתי – ואז קיבלתי סימן שסשה בחיים"
באחד הימים, בעת שהייתה ברומא עם משלחת ישראלית, היא ביקשה לראות סימן מבנה. "התפללתי ואמרתי: 'בבקשה תראה לי את סשה שלי, בריא ושלם'".
"יום אחרי זה, כשנחתנו, קיבלתי סרטון שבו ראיתי את הבן שלי. הוא דיבר, הוא היה חי. ברוך השם".
חמאס הכריח אותו לבחור שם חדש – הוא בחר "יוסף"
כאשר היה בשבי, המחבלים אסרו על סשה להשתמש בשם המקורי שלו. "הם אמרו לו: 'אתה לא יכול להיקרא סשה, אתה צריך שם ערבי'. הם נתנו לו שם, אבל הוא לא הצליח להגות אותו כמו שצריך. אז אמרו לו: 'תבחר שם שאתה יכול להגיד' – והוא בחר יוסף".
"כששמעתי את זה, בכיתי. תמיד כשהתפללתי על סשה, אמרתי: 'גם לך, ריבונו של עולם, היה בן אחד, וגם הוא היה בשם'".
השינוי הרוחני – "התחלנו לשמור שבת"
מאז החזרה לישראל, ילנה ומשפחתה התחילו לשמור שבת ולשמור כשרות. "החלטנו יחד – אני, ספיר (בת הזוג של סשה), וכל המשפחה – שנשמור שבת. מאז, אנחנו לא מדליקים אור, לא נוסעים, שומרים הכל".
"מי שקיבלנו מהם את החיבוק הכי גדול הייתה החברה הדתית והחרדית. לא ידעתי איך הייתי מחזיקה מעמד בלי זה".
"אנחנו לא יכולים להסתדר לבד – אנחנו צריכים את הקדוש ברוך הוא"
לדבריה, ה-7 באוקטובר הוכיח שעם ישראל לא יכול להילחם לבד. "אנחנו חשבנו שאנחנו יודעים הכל. שיש לנו טכנולוגיה, מודיעין, צבא. אבל ברגע שהקדוש ברוך הוא אמר – תסתדרו לבד, ראינו מה קרה. אנחנו לא מסתדרים לבד. אנחנו צריכים אותו".
לאורך השבי, ספיר סיפרה לה כי המחבלים עצמם הודו בעוצמה של עם ישראל כשהוא מאוחד. "הם נתנו לה לראות טלוויזיה. כשהם ראו את ההפגנות, אחד מהם אמר לה: 'כשאתם ביחד – אתם חזקים חזק'".
"לא כועסת – לא על חמאס ולא על הצבא"
גם אחרי החוויה הקשה שעברה, ילנה לא שומרת טינה. "אני לא כועסת על חמאס – הם היו רק כלי בידיים של הקדוש ברוך הוא. וגם לא על הצבא – הם לא הגיעו, כי ככה נגזר מלמעלה".
המסר לעם ישראל: "ברגע שאנחנו מאוחדים, אף אחד לא יוכל לפגוע בנו. זו המשימה שלנו – להיות ביחד, להתחבר, להבין שאף אחד לא יכול לבד".
