"לא שוכחים": בחזרה אל צבי ואל הקרב ההוא אחרי 43 שנה

"שילוב של עצב ושמחה, שמחה ועצב" – כך מתאר הרב אליהו בירנבוים, לוחם במלחמת לבנון הראשונה, את התחושה הראשונית עם היוודע דבר השבת גופתו של חברו לנשק, רס"ל צבי פלדמן ז"ל, 43 שנים לאחר שנפל בקרב סולטן יעקוב בו השניים השתתפו.

השבתו של פלדמן ז"ל מחזירה אותו אל זירות הקרב של לפני יותר מארבעה עשורים, אך גם מעוררת בו מחשבות על הדור הבא, על נכדיו הלובשים כעת את מדי צה"ל.

נוכח בכל יום

"אחת מהתופעות של מלחמה וקרבות בכלל, ובמיוחד קרב מסוג זה שהיה הקשה ביותר במלחמת לבנון הראשונה, היא שלא שוכחים. לא חוזרים אליהם, כי אף פעם לא עוזבים אותם", משתף הרב. "קרבות מהסוג הזה נוכחים יום-יום. לא כטראומה יומיומית, אך כמחשבה וזיכרון תמידיים".

"חשבנו שלא נצא מזה"

"זה לא היה קרב רגיל", מציין הרב בירנבוים. "נפלנו לתוך מארב חסר רחמים, לילה ויום שלמים תחת אש. היינו שם כגדוד אחד, אבל גם כל טנק, כל צוות נלחם על חייו בנפרד. אני זוכר את התחושה הקשה. את הפחד שחשבנו שלא נצא מזה. זה היה הקרב הקשה ביותר במלחמת לבנון הראשונה. תהום של ממש שנפלנו לתוכה. אבל למרות הכל, בעוצמה של החיילים והמפקדים, הצלחנו בסופו של דבר להיחלץ".

אמירה לאומית ומשפחתית

לצד הכאב והזיכרון הקולקטיבי, הרב בירנבוים רואה בהשבת פלדמן ז"ל גם נחמה ותקווה: "יש פה שמחה, יש פה אמירה לאומית, משפחתית. גם לחיילי הגדוד מלפני 43 שנה, וגם למשפחה, למדינת ישראל ולחיילים הצעירים שנמצאים היום בצבא ונלחמים בדרום ובצפון – אנחנו איתכם. ההיסטוריה ארוכה, אך אנחנו לא שוכחים אתכם".

השבת גופתו של רס״ל צביקה פלדמן ז״ל (צילום: דובר צה"ל) pic.twitter.com/9ycp6KpmW6

— דסק רגע (@deskrega) May 11, 2025

לא שוכחים

הרב בירנבוים מבקש להעביר מסר לדור הצעיר דרך סיפורו של צבי פלדמן ז"ל: "יש במדינת ישראל וביהדות ערך לחיים ויש ערך למתים. יש משמעות למי שנלחם וחוזר בשלום, ויש ערך למי שנלחם ומוסר את נפשו על קידוש השם. השבתו של צבי היא תזכורת לכך שאנחנו לא שוכחים את מי שנתן את הכל למען המדינה. זהו מסר חשוב גם לדור הצעיר שנמצא כעת בחזית".

בנקודה זו, משתף הרב בירנבוים על הקשר האישי שלו למציאות הביטחונית העכשווית דרך נכדיו. "לשמחתי ולגאוותי, יש לי היום נכדים שהם לוחמים. ביניהם, קצין בשריון, כפי שאני הייתי, והוא נלחם חודשים בעזה".

דרך נכדיו, הוא רואה את המשכיות השירות וההקרבה למען המדינה, אך גם את השינויים בהכנה של הלוחמים. "נדמה לי שהיום הצבא למד ניסיון ויודע להכין את החיילים והקצינים הרבה יותר, גם מבחינה נפשית, לפני שנכנסים לקרב ואחרי שיוצאים ממנו. אני לא חושב שלנו היו פחות עוצמות נפשיות או פחות חוסן, אך הכלים והמודעות השתנו".

ה-7 באוקטובר

"לגבי הלקח של קרב סולטן יעקב, קשה שלא לעשות השוואה בין המצב של קרב סולטן יעקב לבין השביעי באוקטובר", הוא אומר בכאב, "בשני המצבים נפלנו לתוך תהום, לתוך קטסטרופה".

הוא מתאר את התחושה המשותפת של סכנת חיים קרובה, באומרו: "חשבנו שלא נצא מזה" בהתייחסו לקרב בסולטן יעקוב, תחושה שלדבריו, ודאי חוו גם מי שנלכדו ביישובי העוטף.

עם זאת, הרב מוצא גם נקודת אור משותפת. "המצב התהפך. ואני חושב שיש לכך משמעות. המצבים שאנחנו חיים בהיסטוריה היהודית הם מצבים שיכולים להתהפך ממצב של קטסטרופה למצב שהוא מצב טוב וחיובי".

בחירה במשמעות

הרב אליהו בירנבוים משמש כיום, ראש מכון "שטראוס-עמיאל" מבית 'אור תורה סטון' שפועל לקידום זהות יהודית משמעותית ומעורבות ציונית בקרב צעירים יהודים ברחבי העולם.

לדבריו, השבת גופתו של צבי פלדמן ז"ל והמשמעות של המבצע, הוא חלק מהשיח הערכי והמוסרי שהמכון מקדם, במיוחד בהקשר של זיכרון והמשכיות בין הדורות. "אחד הלקחים שלמדתי לחיים בעקבות מלחמת לבנון וסולטן יעקב הוא שלא הכל תלוי בי. אבל למדתי גם שאדם צריך לנסות לבחור בחיים בעלי משמעות. אני רואה את נכדיי ממשיכים את השליחות הזו בדרכם שלהם, ואני מאמין שגם הסיפור של צבי פלדמן ז"ל יכול להוות השראה עבורם".

מה היית אומר לצבי?

בסיום הריאיון, אני שואל את הרב בירנבוים מה היה רוצה לומר לצבי אילו יכול היה. "צבי, אנחנו אוהבים אותך, ברוך הבא. כל חיילי הגדוד, כל חיילי צה"ל וכל מדינת ישראל מחבקים אותך. מצטערים שלקח כל כך הרבה זמן עד שתחזור הביתה, אבל ברוך הבא. סיפורך יהיה נצחי ויועבר לדורות הבאים".