מה גורם לחייל צעיר בסדיר להקים תנועה חברתית מאפס – בלי תקציב ובלי רשת ביטחון? גפן מאיר, שייסד את 'סַבָּבְּתָא' לפני חמש שנים בתקופת שירותו הצבאי, עומד היום מאחורי תנועת הנוער הבין-דורית הראשונה בישראל, שמחברת מאות בני נוער ואזרחים ותיקים ב-12 סניפים ברחבי הארץ. בריאיון גלוי, גפן מאיר מדבר על מחיר ההצלחה, הנפילות בדרך, והסיפוק שמחזיק אותו גם ברגעים הקשים.
ה-"למה"
"רציתי להשפיע באמת. בלי 'למה' חזק, יוזמה לא שורדת. החזון שלי התחדד כשגיליתי כמה ערך זה נותן – לא רק לאחרים, גם לי".
משברים וצמיחה
"קשיים רבים פקדו אותי. עזיבת עובד מפתח ערערה את היציבות. מלחמת השבעה באוקטובר הייתה מכה קשה: תרומות הוקפאו, והמצב היה מלחיץ. בקורונה, המפגשים הופסקו. התמודדתי במהירות: גייסתי כספים ממקורות חלופיים ושיניתי כיוון לסיוע לעוטף. בקורונה, יצרתי מיזם עיתונים מיוחדים; בני נוער חילקו אותם לאזרחים ותיקים ויצרו חיבורים עמוקים. הלקח: בלי יצירתיות, לא היינו שורדים".
שותפים לדרך
"בלי התמיכה של אבא שלי ואליאב זכאי לא הייתי מחזיק מעמד. אבא תמך בי במלוא מאת האחוזים, גם כשהתקשה להבין את בחירתי. גרתי אצלו כדי להימנע מתשלום שכר דירה, כי בתחילה לא הייתה לי משכורת. אליאב, מנכ"ל ארגון "LEAD", העניק לי מנטורינג חשוב. הוא ציין שלהקים עמותה זה תהליך ארוך של בניית בסיס איתן. הוא האמין בי והעניק לי דחיפה אדירה. הצלחה דורשת לא רק חזון, אלא גם גב אמיתי ומחיר אישי גבוה".
שינוי חיים בפועל
"סיפור אחד נצרב בזיכרוני: אלמנה בת 89, ניצולת שואה, הגיעה לסניף חשדנית. לאחר מספר מפגשים היא נפתחה, ו'סַבָּבְּתָא' החזירה לה את חדוות החיים – היא אף הפסיקה ליטול תרופות פסיכיאטריות. זה שינה את חייה".
דילמות של מייסד עמותה
"קרה שרציתי לוותר. יש תקופות שבהן בכל בוקר אני קם וחושב – למה לי? קשה מנשוא כשמשהו שעבדתי עליו נכשל, או כשאני מקבל ביקורת קשה. מה שמחזיק אותי היא קבוצת וואטסאפ מיוחדת עם עצמי, הנקראת "הרמות". שם אני שומר הודעות ממשתתפים המביעים את חשיבותנו עבורם. כשקשה לי, אני מציץ שם, שוטף פנים, וממשיך הלאה. ההודעות האלה הן ה'למה' שלי, והן מקור הכוח".
תובנות מהמסע
"למדתי שהתמדה גוברת על כישרון. רוב המצליחים המשיכו היכן שאחרים התייאשו. המחיר גבוה, אבל רק כך מתקדמים. עמותה זו שליחות הדורשת הקרבה מוחלטת. צריך להיות נלהב לחלוטין. נדרש שילוב של רצון בוער, יכולת, ומוכנות לשלם את המחיר".
קיימות: אמנות הבחירה
"המטרה העליונה היא המשך קיומה של העמותה. לעיתים זה אומר שלא אוכל לסייע לכולם ישירות. היו מצבים שנאלצתי לסגור סניפים – לדוגמה, סגרתי שלושה סניפים כדי להבטיח את קיומנו. זו הייתה החלטה קשה, אך היא מאפשרת לי להמשיך לפעול. לכן, אני פותח סניפים רק במקומות חזקים כלכלית, או היכן שיש שיתופי פעולה. זו החלטה אחראית, המבטיחה את עתידה של 'סַבָּבְּתָא'".
איזון במנהיגות
"עיסוק בספורט ומנוחה בסופי שבוע חיוניים. אני מודה שלעיתים אני נכשל בכך, אך חשוב להגדיר שעות שבהן אני פשוט לא עובד. מיינדפולנס מסייע מאוד, וכך גם שיחה עם אנשים שאני סומך עליהם – מנטורים או פסיכולוגים. זהו המפתח עבורי להמשיך לתפקד ולהוביל".
דלתות נסגרות: התמדה
"היו עשרות דחיות – שיתופי פעולה ממשלתיים ותורמים סורבו פעמים רבות. העצה שלי פשוטה: דפוק בעוד דלתות. מי שמצליח הוא מי שמנסה יותר. נדרש כישרון, אך זהו עניין של מספרים. אם דלתות ייסגרו בפניי, אדפוק בעוד עשר, מאה, אלף. זכור שיש אחוז הצלחה מסוים, ומה שישנה הוא כמה פעמים תנסה וכמה אנשים תפנה אליהם. זו גישה פרגמטית שמביאה לתוצאות".
השאיפה הגדולה
"החלום הגדול הוא לבנות מודל כלכלי בר-קיימא, שבו עיריות יבקשו ממני לפתוח סניפים, ולא אצטרך להתחנן. היעד: שמי שפונה אליי ימתין בתור. חלמתי שמחזור העמותה יהיה מיליון שקלים, והשגתי זאת! כיום סכום זה נשמע לי קטן, מה שממחיש עד כמה צמחנו".
הצלחה אמיתית
"משתתפת מבוגרת מסניף ראשון לציון אמרה לי שהסיבה היחידה שלה לקום ביום שני בבוקר היא 'סַבָּבְּתָא'. עבורי, זו ההצלחה הגדולה ביותר שיש. גם כשמשתתפת מגיעה אליי מרצונה, זו הצלחה עצומה. אלה הדברים הקטנים שעושים את כל ההבדל".
היכן יש סניפים?