על פי דיווח של הוול סטריט ג'ורנל, חמאס מצוי במצוקה כספית קשה, ועל פי הדיווח יכולתו להעביר מזומנים לפעיליו ולוחמיו נפגעה בצורה קשה. הדבר מתחבר לעובדה שבחודש שעבר ישראל הפסיקה לאפשר מעבר של סיוע הומניטארי לרצועה כאמצעי לחץ על חמאס בתקווה שיוביל לעסקה שתכלול שחרור חטופים.
ארגון הטרור העזתי נהג להשתלט על שיירות המזון כדי לתספק את עצמו ולמכור את תכולתן. כך הוא הבטיח את המשך שלטונו ברצועה. במהלך חידוש הלחימה צה"ל פגע באנשי חמאס, בעלי תפקידים אזרחיים בכירים, שבין השאר עסקו בהכנסת כספים לרצועה באמצעות חלפנות וכנראה גם בקריפטו, וכן בצד הכספי של גיוס אנשים ומתן משכורות לאנשי חמאס.
מאחר ותשלום הכספים לפעילי הארגון מתבצע במזומן, צריכים אנשי הכספים לנוע ברחבי הרצועה באופן החושף אותם לפגיעה ולחיסול על ידי צה"ל. חיסולים אלה מחייבים אישים העוסקים בשימור שלטונו של חמאס ברצועה לעמוד בפני דילמה קשה: האם כדאי להם להמשיך לפעול למען חמאס תוך סיכון חייהם, או להתנתק מפעילות זו?
חמאס חוששים מסיכול ממוקד
המתקפות של ישראל, כך דיווחו אנשי מודיעין ערביים, גרמו לכך שרבים מאנשי חמאס לא קיבלו את שכרם. אחרים קיבלו חצי משכרם ואף פחות מכך. השכר לאנשי שטח בחמאס נע, לפי הדיווח, בין 200 ל-300 דולר לחודש. גם אם יש בידי חמאס עדיין מצבור גדול של מזומנים, הוא יתקשה לחלק אותם בין אנשי הארגון בשל חשש מפני סיכול ממוקד מצד ישראל.
העובדה שישראל, על בסיס מודיעין מדויק ולאחר אזהרות פינוי לאזרחים, אינה מהססת לפגוע במפקדות חמאס וג'יהאד אסלאמי, הממוקמות במתקנים אזרחיים כדוגמת בתי חולים ובתי ספר – יוצרת איום חמור על אנשי חמאס הנמצאים באותם מקומות אזרחיים. נדמה כי מחלחלת בקרבם ההבנה שהמקומות האלו כבר לא יוכלו לשמש להם כמקלט בטוח לפעילותם ולהסתתרותם.
"השליטה המודיעינית של ישראל, לצד נחישותה לפגוע באותם אתרים ובפעילים השוהים בהם, תקשה על חמאס עוד יותר את ביצוע תשלום המשכורות"
אותם מקומות כמו בתי חולים ובתי ספר משמשים את חמאס גם כאתרים לתשלום כספים לפעיליהם. השליטה המודיעינית של ישראל, לצד נחישותה לפגוע באותם אתרים ובפעילים השוהים בהם, תקשה על חמאס עוד יותר את ביצוע תשלום המשכורות.
מעבר לכך, ביתור הרצועה, ההשתלטות של ישראל על שטחים נרחבים בעזה, השתלטות על ציר נוסף לציר פילדלפי, ציר מורג, והרחבתו, בידודה של רפיח משאר חלקי הרצועה והמשך התקיפות והסיכולי הממוקדים – כל אלה מעודדים אזרחים פלסטינים לשוב ולצאת להפגנות נגד חמאס, ולא מן הנמנע שהמספרים אך יגדלו.
התפתחות זו היא בחזקת איתות מטריד לחמאס, ואיתות מעודד לאוכלוסייה האזרחית המוחה נגד חמאס. כל אלו יעצימו קרוב לוודאי עוד יותר את הקשיים של ארגון הטרור בניסיונו להמשיך לבסס את שליטתו ברצועה ובתושביה.
הדק את החיבור בין מצרים ומדינות ערביות
מבחינת ישראל נכון להאיץ את התהליך ואת המגמה, ולהמשיך את הלחץ הצבאי במשנה מרץ ועוצמה. כל זאת, לצד מאמץ תודעתי מול אוכלוסיית הרצועה, תוך הדהוד ההתפתחויות בלבנון לביסוס התקווה להרחקת חמאס מהשלטון ומהרצועה.
במקביל, נכון לישראל למצוא את הדרך להדק את החיבור בין מצרים ומדינות ערביות אחרות לאוכלוסייה האזרחית המוחה נגד חמאס, שמקרבה צפויה לצמוח חלופת השלטון האזרחי לארגון. ניתן להעריך שמצרים תהיה מוכנה לקבל על עצמה משימה זו בתנאים מסוימים. כל זאת, לאחר שהבהירה לחמאס שבמסגרת הסכם להפסקת אש יהיה עליו להתפרק מנשקו.
כדי לבסס את הלגיטימציה למאמץ הצבאי ההתקפי ולהדק את שיתוף הפעולה עם העולם הערבי הפרגמטי בגיבוי ארה"ב, נכון יהיה מבחינת ישראל להבהיר שהיא נכונה לכל חלופה שלטונית אזרחית מקומית אחראית ברצועת עזה, שאיננה חמאס ואיננה הרשות הפלסטינית.
בנוסף עליה להסכים לתחילתו של תהליך שיקום הרצועה, בכפוף לרפורמות משמעותיות שהרשות הפלסטינית חייבת לעבור כתנאי הכרחי להשתלבותה בהמשך בתהליך; הסכמה לכך שזה יקרה רק לאחר פירוק חמאס כישות צבאית ושלטונית מאורגנת ואפקטיבית; לישראל נשמרת האחריות המלאה לביטחון וחופש הפעולה המבצעי לצורך מניעת מאמצי שיקום והתעצמות של חמאס או כל ארגון טרור אחר.
לבחון אפשרות לשלטון אזרחי אפקטיבי
להערכתנו, ישראל איננה צריכה לעודד באופן פומבי את המחאות. אם תעשה זאת, היא עלולה לגרום לכך שהפגנות אלה ייצבעו כמהלך שהיא מארגנת ויאבדו את הלגיטימציה הציבורית שלהן. במקביל, ישראל צריכה לעודד את מצרים והמדינות הערביות הפרגמטיות לחבור למוחים, למפות דמויות מפתח שיש ביכולתן להיכנס לנעלי חמאס כשלטון אזרחי בהמשך, ואפילו לבחון אפשרות הכשרתן לשלטון אזרחי אפקטיבי.
את השינויים המשמעותיים ביחסי הכוחות בין ישראל וחמאס, והמצוקה הגוברת של חמאס, ניתן לייחס גם ל"רענון השורות" בהנהגה הצבאית של מדינת ישראל והנחיצות שהתחייבה בשינוי הגישה והדוקטרינה. במסגרת זו ראוי לציין את מינויו של הרמטכ"ל רא"ל אייל זמיר ושל קצינים כדוגמת אלוף יניב עשור לתפקידים משמעותיים בדרג העליון של המטכ"ל. כל זאת, לצד קבוצת מפקדים נמרצים בדרגי השטח, הנחושים להשגת יעדי במלחמה, תוך שימוש בכלים התקפיים בעלי עוצמה רבה יותר מבעבר.
לבסוף, המגמה ההתקפית ונטילת היוזמה המאפיינת כיום את דרך הפעולה של צה"ל לא הייתה יכולה להתאפשר ללא גיבוי אמריקני חד-משמעי, ואלמלא מה שמסתמן כנכונות להגמשת העמדות בקרב הדרג המשפטי בצה"ל, המעניקים לכוחות הלוחמים מרחב תמרון גדול מבעבר. אנו תקווה שתהליך זה יימשך בנחישות ובעוצמה המתחייבות, לצד מהלך מדיני משלים ברוח המלצותינו, ויוביל לתוצאות המקוות מבלי שייפגע מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית.
קובי מיכאל הוא פרופסור במרכז הבין-לאומי לשיטור וביטחון באוניברסיטת דרום ווילס בבריטניה ועמית מחקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי בתל אביב. זכי שלום הוא פרופסור אמיריטוס באוניברסיטת בן גוריון וחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב. שניהם חברים במכון משגב לביטחון לאומי.
