יחי יהוד, אביה של שורדת השבי ארבל יהוד, הקריא היום (ב'), מסר מארבל בוועדת חוץ וביטחון, המגולל את תחושותיה בשבי וביציאה ממנו.
פילוג סביב החטופים? חשבתי שמפעילים עלי טרור פסיכולוגי
בפתיחת המסר מביתו יחי הקריא: ״למדתי תוך חודש את השפה הערבית ושמעתי את מי שהחזיק בי מביעים שמחה על הפילוג בעם בשאלת שחרורם של בני הערובה. חשבתי שהם מפעלים עליי טרור פסיכולוגי כאשר הנושא של בני ערובה הפכו לנושא פוליטי. לא האמנתי עד חזרתי לארץ ונחשפתי למציאות הקשה הזו".
"החזקתי 482 ימים מבלי שראיתי או שמעתי אף ישראלי, מאז שהופרדתי מאריאל בן זוגי 3 שעות אחרי שנחטפתי ועד שפגשתי את גדי (מוזס)", הוא המשיך.
היציאה מהשבי – ותחושת השליחות
יחי תיאר את קריאתה של ארבל לפעול לשחרור החטופים. "אתם יכולים לתאר לעצמכם מקצת מהזוועות שעברתי בתקופת השבי שראיתם כולכם את יום שחרורי. למרות זאת חזרתי ממוקדת מטרה להציל את אריאל אהובי, דוד אחיו ויתר בני הערובה במסגרת המאבק לשחרורם ובמקביל לתהליך השיקום הארוך הצפוי לי".
כבר בערב יום שחרורי בשיבא אמרתי לאבא: "אבא אל תרפה. אני צריכה את אריאל כדי להשתקם". ואבא ענה לי: "לא חשבתי אחרת." ומכם אני דורשת, כמו אבא שלי, אל תחשבו אחרת. תחזירו את כולם במהלך אחד – את החיים ואת המתים, ואל תפחידו את העם בשאלת המחיר, אלא תפחידו את עצמכם ואולי זה מה שיגרום לכם לשמור על אזרחי המדינה טוב יותר בעתיד״.
חזרתה של ארבל
נזכיר, כי ארבל יהוד חזרה ביום חמישי ה-30 בינואר, במסגרת הפעימה השלישית, שבה שוחררו התצפיתנית אגם ברגר, גדי מוזס וארבל יהוד. לצד שחרורם, חזרו לישראל גם חמישה חטופים תאילנדים: פונגסאק, סטיאן, סריון, באנאוואט וסוראסאק. לאחר הגעתם לתחנת המעבר, הם קיימו מפגשים מרגשים עם בני המשפחות ולאחר מכן הועברו לבית החולים להמשך טיפול ולהמשך האיחוד המשפחתי.
