הביטלס (ג'ון לנון, פול מקרתני, רינגו סטאר וג'ורג' האריסון, צעירים בריטיים ילידי מלחמת העולם השנייה) החלו להופיע כלהקה סדורה החל מ-1960, וב-1963 כבר הפכו לשם דבר בבריטניה, עם שחרור אלבומם המוצלח הראשון (ההתלהבות התקשורתית יחד עם הערצת ההמונים קיבלו את הכינוי 'ביטלמניה'). יעדם הבא של הביטלס, ארה"ב, היה קשה יותר לכיבוש; אך האמרגן של הביטלס, בריאן אפשטיין, הצליח לארגן להם 3 הופעות בתכנית האירוח של אד סאליבן בפברואר 1964.
הפלישה הבריטית
לקראת התכנית אורגנה הפצת הסינגל האחרון של הביטלס, 'i want to hold your hand', ברחבי ארה"ב ב-1 בפברואר, והוא הפך להצלחה אדירה וטיפס מיד לראש המצעדים. הביטלס התקבלו בארה"ב בהתלהבות אדירה, ובהופעתם בתכנית צפו 73 מיליון אמריקאים (מעל שליש מהאוכלוסיה דאז). הדבר סימל את תחילת 'הפלישה הבריטית' – תקופה ארוכה של דומיננטיות בריטית במוזיקה האמריקאית (והלכך גם העולמית). הביטלס התבססו באמריקה (עד להתפרקות הלהקה ב-1970) והפכו ללהקה המוצלחת בכל הזמנים, עם מעל 800 מיליון מכירות אלבומים, וקשה להפריז בהערכת השפעתם על עולם המוזיקה והתרבות העולמית.
