נלחמים באובדנות: חיילים ממחנה שורה לא יוכלו לשאת נשק

רמ"ט הרבנות הראשית הורה שלא לאפשר לחיילי מילואים ששירתו במחנה שורה לשאת נשק, מחשש לאובדנות "נוכח האתגרים המורכבים עמם התמודדו"

מטפלים בכבוד המת במחנה שורה | צילום: Yossi Aloni/Flash90

רמ"ט הרבנות הראשית הורה היום (א') שלא לאפשר לחיילי מילואים ממחנה שורה לשאת נשק, מחשש לאובדנות, כך דיווח העיתונאי מנדי ריזל. בימים אלה השתחררו ממילואים בשורה כ-200 מילואימניקים. מי מהם שביקשו סיפוח ליחידה לוחמת אחרת סורבו בשל הדרישה לא לאפשר להם לשאת נשק.

דובר צה"ל התייחס לדיווח ומסר: "ההנחיה שניתנה היתה שלא לספח כלל את המשרתים ליחידות אחרות, הנחיה זו נועדה לתת מענה לנוכח האתגרים המורכבים עמם התמודדו, בקשות פרטניות לנשיאת נשק נבחנות ומאושרות במידת הצורך. צה״ל פועל בכל עת לסייע ולאפשר מענים למשרתים בתפקידים מסוג זה ולכל מי שעסק בזמן המלחמה במעגל הראשון בשכול".

מחנה שורה | צילום: Nati Shohat/Flash90

האיש שניהל את מערך זיהוי החללים

בריאיון מיוחד ל"רגע NEWS", שפירסמה כתבתנו לינוי רטר לפני שלושה שבועות סיפר אל"מ במיל' אבנר כהן ששירת כרמ"ט (ראש מטה) הרבנות הצבאית והיה אחראי על מערך זיהוי החללים ב-7 באוקטובר, על הרגעים מאותו הבוקר שנחרטו בזיכרון שלו לעד.

בוקר שמחת תורה

את שמחת תורה ה'תשפ"ד, ה-7 באוקטובר 2023, חגג אל"מ במיל' אבנר כהן בקיבוץ חפץ חיים, סמוך לגני טל, בבית הוריו. ימים ספורים אחר כך אמור היה לסיים את תפקידו כרמ"ט הרבנות הצבאית ולהשתחרר מצה"ל לאחר 26 שנות שירות.

בוקר ה-7 באוקטובר | צילום: Yousef Mohammed/FLASH90

אבנר התפלל בבית הכנסת כשלפתע נשמעו האזעקות. "הוצאתי את הטלפון שלי שנמצא עליי קבוע מתוקף תפקידי, גם בשבתות ובחגים. התקשרתי לקמב"ץ שלי ובקשתי ממנו לבדוק מה המצב". טלפונים נוספים לא הוסיפו מידע חדש, ולבסוף התעדכן אבנר בפרטים מחברו באכ"א (אגף כוח אדם) שהודיע לו: "יש חטופים, הרוגים ופצועים. מציע לכם לבוא".

"תיערכו למאורעות תרפ"ט"

תוך פחות משעה, אבנר כבר התייצב בבסיס שורה – מפקדת הרבנות הצבאית. "בתשע בבוקר כבר פתחנו את החמ"ל בהערכת מצב עם חטיבת המבצעים. הבנו שיש אירוע משמעותי שאנחנו לא מבינים את ההיקף שלו".

"אני מקפיץ את הרב הראשי לצה"ל שמגיע גם כן, אנחנו עושים הערכת מצב באזור 11:30 עם כל הנציגים שלנו בפיקודים ואנחנו לאט לאט אוספים נתונים", מספר כהן.

אבנר כהן עם נציגי המשטרה | צילום: יח"צ

"אני אומר להם תיערכו למאה, מאה, מאה, מאה. כלומר: מאה חיילים הרוגים, מאה אזרחים, מאה שוטרים, ולהבדיל – מאה מחבלים", הוא נזכר. "לא האמינו לי, חשבו שאני חולם. אמרתי להם להיערך לזוועות כמו במאורעות תרפ"ט ואנשים חשבו שהשתגעתי".

הסוגייה האזרחית

אבנר מצא את עצמו מפקד על מערכת שלמה בלב אחד האירועים המורכבים ביותר במדינה. בתפקידו היה אחראי על הפעלת הרבנות הצבאית בשעת חירום. "קודם כל יש לי אחריות ישירה על טיפול וזיהוי חללי מערכת הביטחון", הוא מסביר. "אני גם אחראי על כל הפעלת החיל בחירום – כולל תחומי ההלכה והכשרות".

אבנר כהן יחד עם הרב הראשי הצבאי אייל קרים בזירת הטבח | צילום: הלל קהלני

עבורו, אחד האירועים המשמעותיים במערכה היה הטיפול בחללים האזרחים: "אני לא אחראי עליהם. להפך, אסור לי לגעת בהם", הוא מספר. "שאלתי 'מה קורה עם האזרחים?'". רק בסביבות השעה 17:30 הבין שבמשטרה לא נערכו לטפל באירוע כזה של מאות הרוגים אזרחיים. "החלטתי לחצות את מרכז הצבי (בסיס שורה) לשניים: צבאי ואזרחי. ככה הקמנו בעצם את התר"ח (תחנת ריכוז חללים) האזרחי". קצת אחרי חצות כבר נקלט החלל הראשון במערכות.

האסון במירון והקשר ל-7 באוקטובר

לדבריו, היכולת של צה"ל והרבנות הצבאית להרים את המרכז הלאומי לזיהוי החללים נולדה מהלקחים מאירוע האסון במירון. "התקשר אליי אז מפקד חטיבות החילוץ באמצע הלילה, שאל אותי אבנר, כמה מקומות יש לכם במקררים? זאת שאלה שאתה לא באמת מבין אותה", הוא נזכר.

אבנר כהן

"שאלתי אותו מה קרה, והוא אמר לי שהאירוע משמעותי. אמרתי לו, תבוא אלינו, אנחנו נעזור לכם. בבוקר כבר ממש תפסתי את כולם, והיינו ערוכים לפקודה ודיברתי עם המפכ״ל. בסוף הוא החליט שילכו למכון לרפואה משפטית, שזה בסדר גמור, כי הם אנשי מקצוע. אבל זה המקום שנפל לי על האסימון – מדינת ישראל לא יודעת לטפל ביותר מ-50 הרוגים אזרחים".

אבנר לא הרפה ולמרות כל ההתנגדויות הוביל עבודת מטה כדי להיערך למסה גדולות של חללים אזרחיים, על אף שזה לא בתחום האחריות שלו. בתום תהליך של עבודה מעמיקה, ביולי 2023 – חודשים ספורים לפני הטבח – שר הפנים אישר את התוכניות. "בעצם כל דבר שעשינו בנה אותנו, בלי לדעת שהטבח עומד לקרות".

השיחות מהשטח

אבנר מספר על שיחות אישיות רבות שקיבל מהשטח: מפקדים מותשים, בני משפחות שמבקשים לדעת אם יקיריהם כבר זוהו. "היו עשרות כאלה", הוא אומר, "עניתי וטיפלתי כי כל אחד מהם הוא עולם ומלואו".

הבית של פסי כהן בקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר | צילום משה שי/FLASH90

אחת השיחות שנצרבו בזיכרונו הייתה עם עדי, קלינאית תקשורת ששיתפה איתו פעולה בהרצאות שהוא מעביר לחיילים מגמגמים – בתור מי שמגמגם בעצמו. "ביום רביעי היא התקשרה בקול שבור: ‘אבנר, אח שלי נהרג’. לימים אני מבין שזה אחיה היחיד. היא לא ידעה מה קורה איתו, לא ידעה מה לעשות. הרגעתי אותה, הבטחתי שנדאג לו ונטפל בו כראוי וכך היה. אלו רגעים שמלווים אותך לנצח".

אבנר מדגיש את האתגר עמו נאלץ להתמודד: להחזיק מערכת עצומה של מאות אנשים ולשמור על איזון בין המחויבות לפרט לבין המחויבות לאומה. "מצד אחד אתה מחויב לחלל, למשפחות. מצד שני, אתה עובד בשם מדינה שלמה. אתה חייב שהכול יצליח – גם ברמת היחיד וגם ברמת המערכת".

שתפו כתבה זו:

0 0 הצביעו
דירוג הכתבה
guest
1 תגובה
משוב מוטבע
הצג את כל התגובות
ציפי
ציפי
8 חודשים לפני

לפי הבנתי מהתקשורת לא היתה שום דרך להכין את אלו ששרתו בשורה לקראת המראות הנוראיים שנתקלו בהם, כל הכבוד לאבנר כהן שהצליח לפקד על כל האירוע הטראומטי של ה7/10.

המשך לכתבה המלאה >>
טוען עוד כתבות