ההתקרבות בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין עשויה להתברר כרגע היסטורי אשר ייעצב מחדש של הסדר העולמי. יתכן והשניים יגבשו ביניהם עסקה מרובת חזיתות שתכלול את המלחמה באוקראינה והסדרת יחסי הכוחות בין המעצמות לקראת עידן חדש של יריבות בין ארה"ב לסין וגם תספק פתרון לנקודה ישראלית – המשבר ברצועת עזה, והסכמי שלום היסטוריים עם מדינות ערביות רבות.
טראמפ הבהיר במספר ראיונות כי לדעתו, אוקראינה תיאלץ להשלים עם אובדן קרים ודונבאס, שכבר נמצאים בפועל בשליטת רוסיה. עמדתו מתכתבת עם הקו הרוסי כי שטחים אלו הם "חלק בלתי נפרד" מהפדרציה הרוסית. בכך, טראמפ למעשה מאותת על נכונותו להכיר ברוסיה כבעלת שליטה רשמית באזורים הללו – בתמורה למחוות מצידה של מוסקבה בזירות אחרות, ובראשן המזרח התיכון.
אך לפני המזרח התיכון יש את אחד המרכיבים המרכזיים בתוכניתו הגלובלית של טראמפ שיעלה את ישראל למעמד שבו מעולם לא הייתה. מדובר במסדרון הכלכלי החדש (שבמקור היה תוכנית של הנשיא ביידן) שיחבר בין הודו, ישראל ואיטליה, ויאפשר גישה ישירה לארצות הברית. היוזמה הזו אינה רק פרויקט תשתיתי, אלא חלק מתפיסה אסטרטגית רחבה שנועדה לצמצם את השפעתה של סין על נתיבי הסחר הבינלאומיים וליצור לה חלופה.
הודו, כמעצמה אזורית עולה, נתפסת על ידי ממשל טראמפ כשחקן קריטי במאבק הגלובלי על ההגמוניה הכלכלית. המסדרון – הכולל נמלים, מסילות רכבת, וכבלים תת-ימיים – לא רק שיאיץ את הסחר הבינלאומי בין הודו לארצות הברית, אלא גם יבסס את ישראל כחוליה מרכזית בגשר יבשתי-ימי בין המזרח למערב.
מנוף כלכלי לקידום נורמליזציה בין סעודיה לישראל
המסדרון החדש משתלב היטב במתווה הרחב של טראמפ למזרח התיכון, שכן הוא מעניק לישראל מעמד אסטרטגי מוגבר בתוך תשתית הסחר העולמית, ומשמש מנוף כלכלי נוסף לקידום נורמליזציה בין סעודיה לישראל. בכך, היוזמה הכלכלית הזו אינה רק מהלך נגד סין, אלא גם חלק מהמארג הדיפלומטי והגיאו-אסטרטגי שטראמפ מבקש לקדם במקביל להסדרים במזרח התיכון.
הסיפור של תוכנית עזה כפי שהיא מתגבשת בעידן טראמפ התחיל כמאמץ לשחרור חטופים, אך במהירות הפך למשהו רחב בהרבה – חזון אסטרטגי עם השלכות גיאופוליטיות משמעותיות. בתחילה, טראמפ ניגש לתוכנית מתוך פרגמטיזם – כדרך להציג הישג מדיני משמעותי ולחזק את קשריו עם הקהילה האוונגליסטית, שנשארה נאמנה לו לאורך כל כהונתו הראשונה. אבל ככל שהתוכנית התגבשה, הוא החל לראות בה לא רק הזדמנות פוליטית, אלא מטרה היסטורית שבה הוא עצמו ממלא תפקיד קריטי.
כאן נכנס לתמונה הממד האישי שלו, כלומר הצורך שלו להירשם בהיסטוריה כמי שיצר שינוי משמעותי. טראמפ, תמיד ראה בפרס נובל לשלום מטרה ריאלית. התוכנית הזו אינה רק מהלך כלכלי אלא היא חלק בלתי נפרד מהמורשת שהוא שואף להשאיר. טראמפ כבר התבטא בעבר באכזבה על כך שלא זכה בפרס נובל לאחר שתיווך לשלום בין אתיופיה לסודן ועל המסגרת של ההסכמים ההיסטוריים של "הסכמי אברהם", וכעת הוא נחוש שלא להחמיץ הזדמנות נוספת.
תוכנית עזה – באסטרטגיה מסודרת
אם התוכנית תצא לפועל, הוא יוכל להציג את עצמו לא רק כמנהיג שהביא שלום למזרח התיכון, אלא כזה שיצר סדר עולמי חדש שבו ארה"ב אינה מעורבת עוד בקונפליקטים אינסופיים, אלא משמשת כמתווך חכם שמנווט את העולם לעתיד בטוח יותר. מדובר במהלך אסטרטגי רחב היקף שטראמפ רואה בו מנוף לשינוי היסטורי – כזה שיחרוט את שמו בדפי ההיסטוריה כמנהיג שהביא "שלום של המאה ה-21", ולא רק פתרון מקומי לסכסוך במזרח התיכון.
בעוד שבתחילת הדרך התייחסו למהלך הזה כפתרון ניסיוני, הרי שכיום מדובר באסטרטגיה מסודרת שבה ממשל טראמפ מקדם רשת בינלאומית של מדינות שיסכימו לקלוט פלסטינים בתמורה לתמריצים כלכליים, השקעות תשתיתיות, ולחצים פוליטיים ישירים. מסע הדילוגים של שליחיו – מירדן ומצרים, דרך סומלילנד וסהרה המערבית של מרוקו ועד מדינות באירופה – מעיד על תכנון מדוקדק, שבו ממשל טראמפ מבצע מהלכים מקבילים במישור הדיפלומטי והכלכלי.
"מבקש לשנות את כללי המשחק ולהפוך למשכין שלום בין ציביליזציות – לא רק בין מדינות"
אבל עזה זו רק ההתחלה. טראמפ מכוון למהלך היסטורי. למעבר ממשכין שלום בין מדינות למשכין שלום בין דתות. הנשיא האמריקאי שחיפש להגדיר את כהונתו בהיסטוריה, אינו מסתפק בהסכמי נורמליזציה בין ישראל למדינות ערב כפי שהובילו "הסכמי אברהם". הוא מבקש לשנות את כללי המשחק ולהפוך למשכין שלום בין ציביליזציות – לא רק בין מדינות. אם "עסקת המאה" של כהונתו הראשונה ניסתה ליישב את הסכסוך בין ישראל לפלסטינים, הרי שהחזון החדש שלו, שיזכה מן הסתם לכינוי "הסכם המילניום", מבקש ליצור גשר בין דתות ולהביא ליציבות אזורית רחבה.
עם עלייתו של טראמפ, שנחשב לבעל חזון שאינו כבול לקונבנציות הדיפלומטיות הישנות, נפתחת הזדמנות היסטורית להביא לסיום נתק בן אלפי השנים וליצור גשר בין דתות ולהניח יסודות לשלום כוללני, אשר יתבסס לא על פשרות פוליטיות, אלא על שינוי תפיסתי עמוק שיוביל ליציבות אזורית רחבה.
המשמעות הפרקטית של חזון זה היא הוצאת הפלסטינים מהמשוואה של המשא ומתן המדיני, תוך הצבת "עזה תחילה" כמדיניות המרכזית לפתרון הסכסוך. בעיני טראמפ, הבעיה הפלסטינית עיכבה במשך עשורים את ההתקרבות בין ישראל למדינות ערב, ולכן פתרון ישיר לרצועת עזה – תוך מעבר של אוכלוסייתה למדינות שלישיות – יסלול את הדרך להסכם שלום כולל בין מדינות ערביות נוספות לבין ישראל.
לחזון הזה של טראמפ יש מפסידים ומנצחים. בהיבט של המזרח התיכון המפסידים הגדולים הם הפלסטינים ואיראן. הפלסטינים, שתמיד ניסו לשמר את עזה כחלק מהמשוואה המדינית, נדחקים החוצה. "הסכם המילניום" של נשיא ארה"ב מוחק לחלוטין את הנרטיב הפלסטיני, ומעביר את השליטה בגורל עזה לידיים ערביות. בכך, הפלסטינים מאבדים לחלוטין את ההובלה על עתידם המדיני.
איראן, בעסקה המתגבשת בין טראמפ לפוטין, צפויה להיות הקורבן המרכזי. רוסיה, שסיפקה לאיראן ציוד צבאי מתקדם, כולל מטוסים ומערכות הגנה, עלולה כעת להקפיא עסקאות אלו ואף לצמצם את זרם החימוש והסיוע הטכנולוגי למשטר האייתולות. מהלך זה ידחק את איראן לפינה במה שעשוי להוביל לקריסת הכלכלה האיראנית ולחוסר יציבות פנימית. ללא הגיבוי הרוסי, טהראן תיאלץ או לנטוש את תוכנית הגרעין שלה ולהגיע להסכם מחודש עם המערב, או להתמודד עם אופציה צבאית מוחשית, שבה ישראל וארה"ב ינצלו את חולשתה האסטרטגית כדי לממש תקיפה ישירה על מתקני הגרעין שלה.
בצד המרוויחים, מלבד ארה"ב שתוכל למקד את עוצמתה האסטרטגית במאבק הגלובלי מול סין ולהידוק שיתוף הפעולה עם הודו וסעודיה, המרוויחה העיקרית היא ישראל. ההכרה הערבית הרשמית בהסדר החדש תשחרר אותה מהאיום המתמשך בעזה, תוך שהיא תהפוך לציר מרכזי במסדרון הכלכלי הודו-המזרח התיכון-אירופה. בכך, ישראל אינה רק מרוויחה ביטחונית אלא גם כלכלית, עם אפשרויות חדשות למסחר והשקעות בינלאומיות.
הכותב הוא מרצה להיסטוריה פוליטית אמריקאית – HIT מכון טכנולוגי חולון
