דיווח: חמאס נערך לדחות את מתווה טראמפ ומכין את דעת הקהל לסירוב

בזמן שהממשל האמריקני וישראל מקדמים את מתווה טראמפ לסיום הלחימה ברצועה, בארגון הטרור חמאס מתחילים לסמן את הכיוון ההפוך: דחייה. למרות שהציבור העזתי מראה פתיחות לתוכנית, בתוך ארגון הטרור גוברת ההתנגדות ובשבוע האחרון הועלו דרישות חדשות. כך פרסם הערב (ג') הכתב שחר שחר קליימן מישראל היום.

מדינות ערב תומכות במתווה

בזירה הבינלאומית ניכרת תמיכה נרחבת ביוזמה האמריקנית, בעיקר ממדינות ערב. באמירויות, למשל, הגדירו את התוכנית "הזדמנות הומניטרית ומדינית שאסור להחמיץ". אם חמאס ידחה אותה, ישראל צפויה לקבל גיבוי בינלאומי להמשך הלחימה.

קמפיין סירוב מרומז

דוברי ארגוני טרור פלסטיניים כבר יצאו פומבית נגד המתווה. מזכ"ל הג'יהאד האסלאמי זיאד נח'אלה כינה את התוכנית "אימוץ מלא של עמדת ישראל", וארגון "חרכת אל-אחראר" – פלג טרור שפורש מהפתח הגדיר אותה כ"דרישת כניעה לנתניהו". ההערכה היא שחמאס תיאם עמדות עם שותפיו, כדי שיובילו את ההתנגדות למתווה וישמשו לו שכבת מגן.

עיקרי המחלוקת עבור חמאס הם מרכיבי ליבה בתוכנית: מסירת הרקטות, פיקוח על ציר פילדלפי, הגליית בכירים, שליטה בינלאומית בעזה והעברת הסמכויות לרשות הפלשתינית. עבור חמאס, אלו תנאים שמובילים לאובדן כוח ולחשיפה לתקיפות – לא להסדרה.

קרע פנימי בחמאס

לצד ההתנגדות מהלשכה המדינית של חמאס, צפים קולות אחרים מתוך הרצועה. בשבוע שעבר פורסם כי בכירים מקומיים, כולל ראש עיריית חאן יונס, פקיד רשמי מטעם חמאס – ניסחו מתווה חלופי הכולל השבת חטופים חיים, מסירת חלק מהנשק והעברת האחריות לרשות הפלשתינית. המתווה נתפס כהבעת אי אמון בהנהגת חמאס מחו"ל.

גם בתוך חמאס עצמה קיימת מתיחות. ויכוח צפוי לפרוץ סביב שאלת זהות האסירים שישוחררו במסגרת העסקה – נושא שמשפיע ישירות על מאבקי ירושה אפשריים בצמרת הארגון.

הפער מול מתווה טראמפ

גם הגרסה העזתית להסדרה נותרת רחוקה מהצעת טראמפ. בעוד שיש מוכנות לגיבוי ערבי ולהקמת מנגנון טכנוקרטי פלשתיני, הרעיון למועצה בינלאומית בראשות טוני בלייר נתקל בהתנגדות חריפה. בכיר חמאס חוסאם בדראן כבר הבהיר כי בלייר "אישיות לא רצויה", ותהה "באיזו סמכות ינהל את עזה".

גם התומכים במתווה המקומי דורשים נסיגה ישראלית מוחלטת מהרצועה בתוך 60 יום – תנאי שאינו מופיע ביוזמה האמריקנית.

סירוב עם כיסוי דיפלומטי

לנוכח הפערים, נראה שחמאס מתמקד כעת במהלך הסברתי שיאפשר לו לדחות את התוכנית בלי להיתפס כמי שטרק את הדלת. המטרה: להציג את הסירוב כתגובה עניינית ל"היעדר ערובות", ולהעביר את האחריות על כישלון המתווה לישראל.

ועדיין, הסרבנות של חמאס נבחנת הפעם בזכוכית מגדלת. לא רק על ידי ישראל – אלא גם על ידי מדינות ערב, הקהילה הבינלאומית, והעזתים עצמם. האפשרות להתחמק מההכרעה הולכת וקטנה.