הרב שלמה גורן נולד ב-3 בפברואר 1918 למשפחה דתית בפולין, ועלה לארץ ישראל המנדטורית בגיל 7.
סמיכה לרבנות בגיל 17
עד מהרה נתגלה כעילוי, והחל ללמוד בישיבת חברון כבר בגיל 12, עם סמיכה לרבנות בגיל 17 (!). הרב גורן החל לכתוב ספרים תורניים, ובמקביל לא הניח ידו מחכמות חיצוניות, ולמד פילוסופיה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית.
במקביל נתגלה הרב גורן כאיש מעשה, כשהפך לפעיל בארגון 'ההגנה' ובמחתרת הלח"י, ובמלחמת העצמאות היה לאחד הקצינים הבכירים בחזית הירושלמית.
מהרבצ"ר לרבנות הראשית
עם הקמת צה"ל הפך לרב הצבאי הראשי, תפקיד בו נותר עד 1971; במהלך שנותיו בתפקיד גיבש גורן את דמותה של הרבנות הצבאית והשפיע מאוד על רוח ומדיניות צה"ל, ופעולותיו במלחמת ששת הימים זכו לפרסום ותפוצה רחבה.
לאחר מכן שירת מונה לרב הראשי לתל אביב. תפקיד בו שירת למשך שנתיים – עד שמונה לרב הראשי (האשכנזי) לישראל במקביל לרב עובדיה יוסף.
במהלך עשורו בתפקיד השפיע גורן על גבולותיה ודמותה של הרבנות (הבולט מכל – פסיקתו בפס"ד 'האח והאחות'), והציונות הדתית ככלל. הרב גורן זכה בפרס ישראל ובפרס הרב קוק, ונפטר ב-1994.
הפסק של האח והאחות לא התקבל בשום פנים אצל הפוסקים המקובלים ולא אצל גדולי התורה, אשר יצאו חוצץ נגד פסק זה. חבל שיש כאן סילוף כאילו זה היה פסק חיובי.