שרנסקי נולד למשפחה יהודית באוקראינה (חלק מבריה"מ) ב-1948, והפך לפעיל ציוני נלהב. במהלך שנות ה-70 סירבה ברית המועצות לאפשר לשרנסקי לעזוב, והוא הפך לפעיל עיקרי לסיוע למבקשי הגירה נוספים ואסירי ציון ככלל. ב-1978 הורשע שרנסקי בריגול והסתה, ונשלח לכלא הסובייטי. התנאים בכלא היו קשים ביותר, ושרנסקי עצמו תיאר כיצד היה נתון בתא בבידוד בקור הסיבירי המקפיא, וכדי לשמור על שפיותו – העביר ימים ארוכים במשחקי שחמט עם עצמו, שהתנהלו בתוך ראשו.
מהכלא אל הכנסת
שרנסקי הפך לאסיר ציון הידוע בעולם, וברחבי העולם התחוללו הפגנות למען שחררו והופעלו לחצים רבים על בריה"מ. לבסוף הסכימה בריה"מ לשחרר את שרנסקי לישראל ב-1986, כחלק מעסקת חילופי מרגלים בתיווך ארה"ב. שרנסקי הגיע לארץ ב-11 פברואר ונתקבל ע"י מנהיגיה רה"מ פרס ושר החוץ שמיר בטקס מרגש.
לימים נכנס שרנסקי לפוליטיקה הישראלית ואף כיהן כשר הפנים לתקופה קצרה; לאחר מכן פרש לפעילות ציבורית והסברתית, והיה גם ליו"ר הסוכנות היהודית. הוא גם כתב מספר ספרים – בהם ספרים המתארים את חוויותיו, וכן ספרי הגות כלליים בשבח המערב והדמוקרטיה. שרנסקי זכה גם במדליית החירות הנשיאותית של ארה"ב, וכיום מתפקד כפנסיונר ירושלמי.
"פוליטיקאים רבים מוצאים את עצמם בסוף בכלא. אנחנו עשינו יותר חכם – קודם הלכנו לכלא, ורק אז נכנסנו לפוליטיקה", התבדח פעם שרנסקי עם יולי אדלשטיין, אסיר ציון נוסף בעל סיפור חיים דומה.
