כמעט יממה עברה מאז פסיקתו הדרמטית של בג"ץ, אשר הורה למדינה להחל באופן מידי בגיוס חרדים המקבלים פטור על בסיס עקרון 'תורתם אומנותם', בהתאם לצרכי הצבא (כרגע – לפחות שלושת אלפים חיילים), ולחדול מתקצוב ישיבות ובהם תלמידים הנהנים מפטור זה, וההשלכות הפוליטיות טרם התבהרו – וזאת בעיקר כאשר הח"כים החרדים עשו כמיטב יכולתם להימנע מהתבטאויות העשויות לרמוז כי בכוונתם להביא לפירוק הממשלה בקרוב.
שני צעדים בוצעו מאז פסק הדין, אשר הפכו אותו לחלוט ועוצמתי יותר: ראשית, היועצת המשפטית בהרב-מיארה הוציאה חוות דעת (על סף ההוראה) לממשלה לפעול באופן אקטיבי בהתאם לפסיקת בג"ץ. ובמקביל, יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, חה"כ יולי אדלשטיין, אשר עסוק כעת בגיבוש חוק גיוס חדש – יישר קו עם שר הביטחון יואב גלנט בקביעתו כי חוק גיוס יוכל לעבר רק בהסכמה רחבה – קרי, תמיכת חלק ממפלגות האופוזיציה. האם לאופוזיציה יש אינטרס גדול יותר לקדם חוק גיוס, או להביא למשבר בקואליציה בהיעדר חוק שכזה? ימים יגידו, אך לבינתיים נראה שהקואליציה צריכה להתרכז בהסכמות רחבות בתוכה פנימה – כאשר לפחות 10 מבין 64 חבריה הביעו התנגדות לחוק הגיוס בנוסחו הנוכחי (ע"ב החוק שגובש בימי הממשלה הקודמת).
קשה לראות כיצד יצליחו המפלגות החרדיות להתמודד עם חוק גיוס מחמיר יותר מזה הנוכחי, מצד אחד, עם הפסקת התקצוב לישיבות (דבר אשר ייכנס לתוקף החל מתחילת שנה הבאה – כלומר, א' אלול, בעוד כחודשיים) מצד שני, ועם גיוס שלושת אלפים בני ישיבות באופן מידי מצד שלישי. עם זאת, ברור כי החרדים לא ישיגו קואליציה סימפטית יותר למטרותיהם מאשר זו הנוכחית. ביממה האחרונה נשמעה הצעת ביניים – החרדים יעזבו את הממשלה, אך לא את הקואליציה. קשה לראות כיצד קונסטלציה שכזו תחזיק מעמד לאורך זמן, ובמצב הנוכחי – קשה לראות כיצד הממשלה תחזיק מעמד בכלל.
