241 ימים מאז ה-7 באוקטובר עודכנו משפחות פופלוול, פרי, קופר ומצגר בנורא מכל – יקירהם אשר מוחזקים בשבי החמאס ברצועת עזה אינם בין החיים. קביעת המוות הגיעה לאחר הגעת מידע מודיעיני מאומת ובדיקה מעמיקה של אנשי הרבנות. בצה"ל לא יודעים לספר על נסיבות המוות, אך ההערכה היא שנרצחו כאשר כוחות צה"ל שהו באיזור.
מדובר צה"ל, תת-אלוף דניאל הגרי נמסר: "אנחנו מעריכים כי הארבעה נהרגו יחד, במרחב ח'אן יונס, לפני מספר חודשים, בעודם מוחזקים על ידי מחבלי חמאס ובעת שכוחות צה"ל פעלו בח'אן יונס. אני יודע שיעלו שאלות קשות בנוגע לנסיבות המוות, אנחנו בוחנים אותן לעומק ונציג את הממצאים בהקדם בשקיפות – קודם למשפחות ואחר כך גם לציבור. נמשיך בכל המאמצים המבצעיים והמודיעיניים כדי להביא מידע נוסף על מצב החטופים והחטופות ועל מנת להשיב את כלל החטופות והחטופים הביתה בהקדם. זו החובה המוסרית שמוצבת לנגד עינינו. אנחנו אוספים כל הזמן מודיעין מסביב לשעון, וגם עושים את איסוף המודיעין הזה לעיתים תחת סכנת חיים".
ממטה משפחות החטופים נמסר: "שברון הלב עם הידיעות הכואבות צריך לערער כל אזרח במדינת ישראל, ולהכניס לחשבון נפש עמוק כל מנהיג. חיים, יורם, עמירם ונדב – נחטפו בחיים, חלקם היו עם חטופים אחרים שחזרו בעסקה הקודמת – והיו צריכים לחזור בחיים לארצם ולבני משפחותיהם."
נשיא המדינה, יצחק הרצוג אמר: "אתמול פגשנו, מיכל ואני, את משפחת מצגר, זמן קצר לפני שהגיעו נציגי צה"ל עם הבשורה המרה שיורם, אבי המשפחה נהרג בשבי מרצחי חמאס", כתב הנשיא. "ישבנו איתם לשיחת נפש כואבת ומרגשת – עם תמי מצגר האמיצה ששבה אלינו משבי חמאס ועם דורות ההמשך – בדירתם הקטנה בקריית גת, אליה פונו מחורבות ניר עוז".
"בשורת האיוב כבר ריחפה בחלל האוויר, ועדיין, כל רגע בשיחה עם המשפחה העוצמתית והמרשימה הזאת – נצר למגורשי ספרד, ולעולים מתימן ומפולין – שיקף חלוציות, התיישבות, פטריוטיות, אמונה ואהבת העם, המולדת והאדם".
עוד אמר: "משפחת מצגר, משפחותיהם של נדב פופלוול, חיים פרי, עמירם קופר ודולב יהוד ז"ל, שעולמן חרב עליהן אתמול כשנודע מות יקיריהן, ומשפחותיהם של כלל החטופות והחטופים, משקפות גבורה ורוח ישראלית מפעימה, תוך כדי שהן שרויות בגיהנום שאי אפשר לדמיין בכלל. המשפחות הגיבורות האלה לא נושמות כבר חודשים, בדאגה, בחרדה, בפחד משתק. בתקווה. בכל פגישה איתן, גם אתמול, אפשר ממש לחוש את העוצמות, ולצידן את הכאב העצום – על האסון, על השכול, על יקיריהן החטופים".
"יש עוד כאב. כאב צורב שהן חשות וביקשו שאבטא בפני הציבור. כאב מהדברים הפוגעניים והנבזיים שנאמרים ונכתבים כלפי משפחות החטופים. בלי שום קשר לעמדה בנוגע למתווה כזה או אחר לשחרור החטופים, מצופה מכולנו לגלות אנושיות מינימלית ולהשתתף באבלן ובדאגתן של כל המשפחות היקרות הללו. אני רואה בחומרה ומגנה בתוקף כל אמירה שתכליתה פגיעה במשפחות החטופים. עלינו – כעם וכמדינה – לתמוך בהן, לחבק אותן, ולעמוד לצידן בשעתן הקשה. אני יודע היטב שהרוב המוחלט של העם עומד מאחורי הדברים האלה".
הרצוג סיים ואמר: "אני שב ואומר כי אעניק גיבוי מלא לכל עסקה שתביא לשחרור החטופים ותשמור על האינטרסים הביטחוניים של ישראל, וחוזר על עמדתי הברורה והנחרצת: "אין מצווה גדולה כפדיון שבויים". בשם העם כולו אני מאמץ אל הלב ומנחם את המשפחות האבלות; ומייחל, וזועק, ומתפלל ופועל – להשבתם הדחופה הביתה של כלל החטופות והחטופים, האזרחים והחיילים, אלה שבחיים ואלה שעלינו להביא לקבר ישראל".
