בני משפחותיהם של ששת שורדי השבי ששוחררו משבי חמאס מסרו הערב (א') הצהרות ראשונות לתקשורת מבתי החולים, שם עוברים יקיריהם טיפול רפואי. משפחותיהם של טל שוהם, עומר שם טוב, עומר ונקרט ואלי-ה כהן שיתפו בתחושותיהם, לצד קריאות להשבת כל החטופים שנותרו בעזה.
"הדרך לשיקום ארוכה, אבל החיבוק שחיכינו לו הגיע"
מור קורנגולד, אחיו של טל שוהם, אמר: "אחרי חודשים של מתח, חרדה ותקווה – סוף סוף אנחנו מתאחדים. זה רק תחילת הדרך, אבל על הרגע הזה חלמנו". הוא הודה לכל מי שלקח חלק במאמץ להשיב את טל הביתה והדגיש כי "טל פה בזכות רבים וטובים שפעלו לאורך כל התקופה הזאת".
"עומר הביס את השבי וחזר חזק ברוח"
ניבה ונקרט, אימו של עומר ונקרט, סיפרה כי "לאורך השבי עומר לא קיבל טיפול לקוליטיס, אך כעת הוא מטופל בבית החולים". אביו, שי ונקרט, הוסיף: "מודים לעם ישראל, לממשלת ישראל ולצה"ל על הנס שהחזיר את עומר. הוא כאן בזכות כולם, בזכות מסירות הנפש של הלוחמים".
"450 ימים של בידוד ועינויים – אבל הוא חזר"
שלי, אמו של עומר שם טוב, סיפרה על התקופה הקשה שעבר בנה: "450 ימים עומר הוחזק במנהרה לבד, חווה הרעבה והתעללות. כל מה שהוא רצה כשהשתחרר זה להרגיש חופש". היא הדגישה את גבורתו של אורי דנינו ז"ל, שנהרג כשניסה להציל את עומר וחבריו, וקראה להשיב בדחיפות את כל החטופים.
"נאבקנו 505 ימים – עכשיו כולם חייבים לחזור"
סיגי כהן, אמו של אלי-ה כהן, אמרה: "איך דרך לתאר את תחושת ההתרגשות והשמחה לראות אתכם פה בישראל. 505 יום שעשינו כל מה שיכולנו בשביל להחזיר את אליה הביתה, מאבק יום יומי מול מקבלי ההחלטות ובעיקר בהסברה להעלאת המודעות בעם ישראל על השבויים והשבויות שנמצאים בשבי". היא דיברה על חשיבות האחדות בעם, וציינה כי "ביקשתי מעם ישראל להיות ביחד, להיות בערבות הדדית ואחד בשביל השני כמו אחים ואחיות".
"הכי ביקשתי להרבות בתפילות ומעשים טובים, בצד של אלי-ה שמענו שהיה כל יום אומר את הפרשיות של הנחת התפילין שידע בעל פה, ועושה קידוש על כוס מים, התחזק וחיזק אחרים", הוסיפה אימו. שמענו על הרבה ניסים ועל השגחה עליונה שאליה וחבריו חוו שם. את כל התחושות האלו מגיע לכל 63 משפחות החטופים שעדין שם לחוות. הם חייבים כולם לחזור הביתה מיד לפני שיהיה מאוחר.
בת זוגו, זיו עבוד, אמרה: "ב-7 באוקטובר לקחו ממני הכול. אבל דבר אחד הם לא לקחו ולא ייקחו לעולם – את הרוח שלי לא הצליחו לקחת". היא הוסיפה כי "505 ימים נאבקתי – בכאב, בפחד, בחוסר הוודאות. 505 ימים שלא הפסקתי להילחם, לזעוק, לדרוש. יצאתי למסע בלתי אפשרי, מסע של אהבה, של תקווה, של נחישות. והיום אני יכולה לעמוד כאן ולהגיד: עשיתי את זה! ניצחתי את המשימה האישית שלי – אליה בבית".. היא הבטיחה להמשיך להיאבק עד להשבת כל החטופים: "אנחנו לא מוותרים על אף אחד".
בני המשפחות כולם הדגישו כי המאבק לא תם וקראו לציבור להמשיך ללחוץ על מקבלי ההחלטות עד להשבתם של כל החטופים שנותרו בשבי.
