ארצות השפלה (הולנד, בלגיה ולוקסמבורג) היו נתונות לשלטון ספרדי מאז המאה ה-16. אך שלטון זה הפך לבלתי נסבל בעיני המקומיים, שהושפעו דתית ע"י הרפורמציה הפרוטסטנטית, ודוכאו ע"י השלטון הספרדי הקתולי. ב-1586 החלו ההולנדים, בהובלת הנסיך וילם הראשון, במרידה כוללת נגד הספרדים. ההולנדים הצליחו להחזיק בארצם, ולהדוף ניסיונות פלישה ספרדיות חוזרות ונשנות במשך 40 שנה – לעיתים ע"י קרבות, ולעיתים ע"י טקטיקות גיאוגרפיות, כגון פתיחת סכרים והצפת אזורי מעבר. ב-1609 נחתמה הפסקת אש, אך ב-1618 נתחדש הסכסוך בשילוב עם מלחמת 30 השנים ששטפה את אירופה (והיתה, בעיקרה, בין קתולים לפרוטסטנטים).
העצמאות – וההצלחה
ב-1648 הגיעה המלחמה לסיומה המוחלט, והספרדים הכירו בעצמאותה וריבונותה של הולנד במסגרת הסכם מיניסטר, שנחתם ב-30 בינואר. הולנד הפכה לרפובליקה, ושיטותיה הייחודיות בממשל ובכלכלה (קפיטליזם קדום) הפכו אותה עד מהרה לאחת המדינות החזקות והחשובות באירופה כולה. לימים נחלשה הולנד באופן יחסי, לנוכח קטנותה הגיאוגרפית והדמוגרפית, אך רעיונותיה עברו הלאה והמשיכו להשפיע על העולם כולו.
