במהלך המאות ה-18-19 כבשו הבריטים את חצי האי ההודי, שהיה מחולק ומפולג לשלל נסיכויות וממלכות משנה. הבריטים הקימו את הראג' ההודי, ושלטו בו באופן ישיר וחזק, תוך תפיסתו כ'יהלום שבכתר האימפריה הבריטית'. אך לאחר מלחמת העולם הראשונה החלה האימפריה הבריטית להיחלש, ותנועת העצמאות ההודית להתחזק ; ולאחר מלחמת העולם השנייה נאלצה בריטניה המותשת, צבאית וכלכלית, להעניק להודו עצמאות כדי להימנע מעימות. כיוונה של הודו לא היה ברור בכלל, והיה חשש משמעותי שהיא תידרדר למלחמת אזרחים – בין אם על רקע דתי (הינדים ומוסלמים) ובין אם על רקע אידיאולוגי (קומוניזם בהשראת המלחמה הקרה וכד').
הפתרון – חוקה
לבסוף נקבע נתיב המדינה ועתידה ע"י משפטן בשם בהימו אמבדקאר, שנבחר לנסח את חוקת המדינה החדשה ע"י ראש ממשלת הודו ג'ווהרלל נהרו. אמבדקאר האמין נחרצות בדמוקרטיה ובליברליזם, והביא את הדבר לידי ביטוי בחוקה שכתב במשך 4 שנים ושאושרה לבסוף ב-26 בינואר, ב-1950. עם קבלת החוקה הפכה הודו לרפובליקה, ולדמוקרטיה הגדולה בעולם. לרוח הדמוקרטית בהודו לקח כמה עשורים להתבסס, אך כיום היא נדמית איתנה ביותר.
