הנציבות לתלונות הציבור מגישים היום (ב') לשר המשפטים יריב לוין את הדו"ח השנתי לשנת 2024 על מייצגי המדינה בערכאות (נת"ם). מסמך מקיף הכולל פירוט נרחב של עיקרי התלונות שהתקבלו בנציבות במהלך השנה החולפת ביחס לתובעי המדינה, וביניהם הפרקליטות, התביעה המשטרתית, היועצת המשפטית לממשלה ותובעים המחזיקים בהסמכה או בייפוי כוח מטעמה, ואופן הטיפול בתלונות.
מהדו"ח עולים נתונים מפתיעים: כמות התלונות שנמצאו מוצדקות, זמן הטיפול הממוצע התקצר לפחות מחודשיים, ובחלק מהמקרים אף נולדו מהן הנחיות חדשות לשיפור עבודת התביעה.
הנתונים היבשים
בשנת 2024 הוגשו 239 תלונות, כאשר 220 מהן הוכרעו כבר במהלך אותה שנה. בסך הכול, 66 תלונות (כ־25%) נמצאו מוצדקות, וב־24 מהן צורפו המלצות אופרטיביות לשינויי עבודה. הנתונים מלמדים על מגמה של טיפול מהיר וענייני: זמן הבירור הממוצע ירד לכ־50 ימים, ו־87% מהתלונות נסגרו בתוך פחות משלושה חודשים, שיפור לעומת 2023.
מבט על היעדים של הדו"ח מצביע על כוונה כפולה: טיפול נקודתי בתלונות לצד תיקון כשלים מערכתיים. חצי מהתלונות הופנו אל הפרקליטות (133), 15% לתביעה המשטרתית ולחוקרים, ו־13% למיופי כוח או בעלי כתב הסמכה מטעם היועצת המשפטית לממשלה. כמו כן, 6% מהתלונות הופנו ישירות ליועצת המשפטית לממשלה, ועוד 2% לגופים מייצגים אחרים.
מפיקים לקחים
בין המקרים שבלטו השנה: תלונה שהובילה לביטול כתב אישום לאחר שהתגלה כי הפרקליטות לא עיינה בסרטוני מצלמות הגוף למרות שהייתה לכך אינדיקציה בחומר החקירה. בעקבות המלצת הנציבות, בינואר 2025 פורסם בפרקליטות מסמך פנימי המסדיר את חובת הצפייה בסרטוני מצלמות גוף בשלב המיון הראשוני של תיקים, ומשטרת ישראל חידדה את חובת העברת מלוא חומרי החקירה, כולל וידאו, לתביעה.
סוגיה רוחבית נוספת שעלתה היא חלון הזמן להגשת ערר: כיום עומדים לרשות חשוד או מתלונן עד 60 ימים, אך מקטע זה כולל לעיתים את פרק הזמן (עד 45 ימים) לקבלת חומרי חקירה – דבר שעלול לצמצם באופן ממשי את היכולת להכין את הערר. בהתאם להמלצת הנציבות, עודכן כי בטפסים המקוונים יצוין במפורש שניתן לבקש הארכת מועד.
בתחום ההנמקות: הנציבות המליצה לעגן בהנחיות פרקליט המדינה את החובה לנמק החלטות שדוחות בקשה לשינוי עילת גניזה; לפי העדכון – ההמלצה יושמה, וההנחיות תוקנו כך שהנימוקים יצוינו לפחות בתמצית.
קיצור זמני הטיפול
מעבר לתיקים פרטניים, הדו"ח משרטט תמונת מצב מערכתית: 43% מהחלטות הנציבות היו דחיות על הסף (לרוב, היעדר עילה או גוף לא מבוקר), 22% נדחו לגופו של עניין, כ־10% הופסקו במהלך הטיפול, ורבע נמצאו מוצדקות.
לצד זאת, הנציבות מדגישה את קיצור זמני הטיפול כערך עקרוני, מתוך תפיסה שסחבת פוגעת בנפגעים, בחשודים ובאמון הציבור.
בפרק "עניין ציבורי", הדו"ח דן בין היתר בעיכובים משמעותיים בטיפול בבקשות לפתיחה בחקירות נגד נבחרי ציבור ושופטים, ובצורך לקבוע מסגרות זמנים ברורות לאישורים במקרים רגישים כדי למנוע שיהוי של חודשים ואף שנים. הנציבות קובעת שיש לצפות מגורמי התביעה לזרז תהליכים ולהעדיף תיקים רגישים בסדר היום.
מה הלאה? המלצות שיושמו ומה עוד בתהליך
ב־2024 אומצו שורה צעדים: הסדרת חובת העיון המלא בחומרי חקירה לפני החלטה בתיק; יידוע מתלוננים על זכותם לבקש הארכת מועד לערר; והטמעת חובת הנמקה בדחיית בקשות לשינוי עילת גניזה.
לצד זאת, הנציבות מונה המלצות מערכתיות שהיישום שלהן מתעכב כגון, רישום פנימי של תיקי מח"ש ועד נהלי טיפול מסודרים בתלונות על אנשי מח"ש. בתוכנית העבודה ל־2025 היעד המרכזי הוא קידום מימוש ההמלצות וחיזוק אמון הציבור.
