הרבי מקלויזנבורג, הידוע גם כאדמו"ר מצאנז, היה בעל תעצומות נפש בזמן השואה ולאחריה. הוא הקפיד לאכול כשר גם במחנות, אסף יהודים תחת חסותו לאחר המלחמה, התחתן בשנית, עלה לארץ ישראל והקים את בית החולים 'לניאדו' בנתניה. סרטון חדש שיוצא היום (ד') מבית 'רגע של חכמה' לכבוד יום השואה מספר את סיפורו של האדמו"ר.
"הגעתי לאושוויץ ביום שישי", נשמע קולו המוקלט של האדמו"ר. "מיד הריצו אותנו מהקרונות והתחילו להכות בנו עם אלות. הריצו אותנו אל תוך מחנה אושוויץ". הרב בנימין דיקשטיין, איש חינוך במוסדות צאנז, מפרט שהרבי הגיע למחנה ההשמדה בערב חג השבועות. הרבנית והילדים הקטנים נשלחו ישר לצד שמאל לכיוון תאי הגזים ולמשרפות. רוב משפחתו של הרבי הוכחדה אז.
צפו בסרטון המעצים על חייו של הרבי מקלויזנבורג
דואג ליהודים וליתומים כמו אב
חסידיו מספרים שאדמו"ר לא הסכים לגעת באוכל הטרף במחנות ההשמדה, משום שאינו רצה שהואכל יטמא את גופו. לאחר המלחמה הוא נסע ממקום למקום בגרמניה ודאג ליהודים לאוכל כשר, מגורים ואפילו לשידוכים. הרבי גם לקח תחת חסותו מספר רב של ילדים שהוריהם נרצחו בשואה.
החסידים מספרים שבערב יום כיפור, תש"ז, באה אליו יתומה ובכתה אליו: "אין מי שיברך אותי כי אבי נרצח בשואה". האדמו"ר הניח מטפחת על ראשה ובירך אותה כמו אב עם ידיו על המטפחת, ו-87 בנות יתומות, ששמעו על המקרה ורצו גם ברכה כמו ברכת אב, וכולן נעמדו מחוץ לחלונו עם אותה הבקשה. וכך יצא שבערב יום כיפור הרבי בירך כל אחת ואחת מהן באופן אישי כמו אב המברך את ילדיו.
הנדר שהביא להקמת בית החולים
לקראת סוף המלחמה, האדמו"ר צעד באחת מצעדות המוות של הגרמנים. באחד המקומות, אחרי הליכה של 120 קילומטר, הרבי שם לב לנהר. אחרי בדיקה שאיש מהשומרים אינו מסתכל הרבי ברח מהשיירה וזינק לכיוון הנהר. אחד הנאצים הבחין בו וירה וכתוצאה מכך הרבי נפצע בידו. באותו רגע הרבי נדר: "אם הקב״ה יעזור לי ואני אנצל מהמקום הזה, אני אשתדל בכל כוחי לעשות למען חולי ישראל שיוכלו להמשיך לחיות".
שנים לאחר סיום המלחמה כשהרבי עלה לארץ הוא השתקע בקריית צאנז, אשר הייתה בחיתוליה וכיום היא אחת משכונות נתניה. בעקבות נדרו החליט הרבי להקים את בית החולים 'לניאדו'. "אם אני יכול להציל עוד יהודי – זו שליחותי", אמר לחסידיו.
