העיתונאי עמית סגל ואשתו רעות חגגו היום (ד') ברית לבנם הקטן. סגל שיתף ברשת ה-X על המחשבות שהתרוצצו במוחו לאחר הלידה ועל ההחלטה לקרוא לבן בשם 'עילם עוז'.
"הגענו שני יהודים – החזרנו פי שניים"
"קצת אחרי שבע בבוקר, כשבינגו כבר נח עם עיניים ערניות, הסתכלתי מסביבי על חדר הלידה שבו כולם דיברו עליו. הייתה שם מיילדת שבטח ראתה אלף תינוקות ודולה שראתה מאה לידות ורעות ואני שראינו ארבע כך שאין סיכוי אמיתי שמישהו מאיתנו יזכור מהלידה הזו משהו יוצא דופן", כתב סגל.
המחשבה הראשונה שחשב סגל, לדבריו הייתה: "כשהילד הזה יהיה יום אחד לאיש הוא בטח לא יידע מי היה שם בבוקר ההוא, ואף אחד לא יספר לו בעוד חמישים שנה שהוא היה ילד ג׳ינג׳י, ערני להפליא ושקט".
"אבל הדבר החשוב, הדבר שהוא בטח יזכור הוא שהגענו לעולם הזה שני יהודים והחזרנו פי שניים. כי כל יהודי בעולם ובטח באיזור הזה שלו הוא חץ שלוח אל ערפילי העתיד, חץ שמתישהו יתעייף אבל אותו ימשיכו שני חיצים אחרים לפחות. ופתאום חשבתי בפעם הראשונה שגם כשזה ייגמר, זה לא נגמר, יהיה המשך", הוסיף סגל.
קצת אחרי שבע בבוקר, כשבינגו כבר נח עם עיניים ערניות, הסתכלתי מסביבי על חדר הלידה שבו כולם דיברו עליו. הייתה שם מיילדת שבטח ראתה אלף תינוקות ודולה שראתה מאה לידות ורעות ואני שראינו ארבע כך שאין סיכוי אמיתי שמישהו מאיתנו יזכור מהלידה הזו משהו יוצא דופן.
וחשבתי לעצמי: כשהילד הזה…
— עמית סגל (@amit_segal) December 3, 2025
ילד רביעי בגיל 43
עוד שיתף העיתונאי כי קיווה שהבן יוולד בשש ורבע, שעת הזריחה: "כשזו עברה קיוויתי שלא יוולד בשש עשרים ותשע, שעת החשיכה הגדולה, וכשהוא נולד חשבתי לעצמי רק כמה מילים משיר שלרגל הילד הרביעי אני אעשה לעצמי עכשיו בושות ואשיר אותו איתכם: 'מודה אני לפניך ולך, על כל החסד והאמת. והטובה והרעה והטובה שעשית עימדי ועם ביתי'".
"וחשבתי על כל השנים שחלפו ועל הדרך ועל איך שילד ראשון בגיל 30 זה לא כמו רביעי בגיל 43, ושנהיינו ארמדה די משמעותית. ואיך לפני דקה עוד הסתובבתי בין באר לבאר בלונדון ואחר כך הגיעה רעות ואיך חלפו הזמנים בשדותינו, ועל איך שדרך ארוכה ויפה ועוצרת נשימה מורכבת מצעדים כל כך פשוטים וקטנים, וחשבתי שזו באמת גבורה לשאת ארבעה הריונות ועוד כאלה, כשברקע כל הזמן הטרטור של עם מי בנט ירוץ ומה הצעד הבא של נתניהו", סיפר סגל.
עוד ציין כי חשב על כיסא התינוק שלא הספיק לקנות – אבל גם על 923 חיילי צה"ל "שכמו קפצו עלינו מהתנ״ך כדי לחצוץ במו גופם ועתידם וחלומותיהם בין הרוע המוחלט ובין השלווה שבה ילדים יכולים לבוא לעולם. ועל זה שיש חובות שאי אפשר לסגור אף פעם, והם רק צוברים ריבית שצריך היסטוריה שלמה כדי להחזיר".
בחירת השם
סגל שיתף בתהליך בחירת השם: "כיוון שמאגר שמות המנוחים במשפחה כבר מוצה תודה לאל, אז השם השני חייב להיות עוז, כדי להזכיר לדורות את העוז התנ״כי הזה שקפץ עלינו פתאום בשמחת תורה ומאז ממאן לעזוב, ואת נחל עוז ואת ניר עוז, ואת העוז של מבצע עם כלביא שהתרחש בממלכת עילם הקדומה. ואת התקווה ששנת העוז שבה המדינה מציינת שבעים ושבע תביא בכנפיה שלום, כי השם עוז לעמו נתן והשם סוף סוף יברך את עמו בשלום".
לדבריו, הוא רצה לקרוא לילד עלי, רעות אשתו רצתה ענבר – אבל השם שנבחר הוא עילם.
לבסוף, כתב סגל כי חשב על שאר ילדיו: "חשבתי גם על עברי החכם והחתיך, ועל ענר המתוק והרגיש, ועל אליענה היפה והממזרה. ואמרתי לעצמי: העולם באמת כל כך יפה לפעמים. ואם רעות ממילא זו שקמה לתינוק בלילה אז מה בעצם הסיכון פה מבחינתי".
גיבור ישראל נשא תפילה לשלום החיילים
בברית שנערכה היום, גיבור ישראל הלוחם ארי שפיץ אמר את התפילה לשלום חיילי צה"ל ולא השאיר אף עין יבשה.
ארי שפיץ נחשב לאחד הפצועים הקשים במלחמה. הרופאים והצוותים הרפואיים בבית החולים סורוקה נלחמו על חייו מסביב לשעון, לילות כימים.
הוא נפצע בפיצוץ מטען בשכונת זייתון בצפון הרצועה, ולוחמים שסבבו אותו היו בטוחים שהוא נהרג. שפיץ שב להכרה חודש וחצי לאחר שנפצע. במהלך אשפוזו עבר מספר ניתוחים בעקבות פציעות קשות מאוד בגפיים.
