שלוש שעות בלבד אחרי שנולדה, אסתר לביא נמצאה נטושה בשוק בנצרת. בלי שם, בלי זהות ובלי סיכוי כמעט לשרוד. בראיון ל"רגע של חכמה", היא מספרת על המסע האישי שלה, מסע של כאב, אמונה, בחירה ומשמעות – שמסתיים בתובנה אחת חזקה: "מי שאנחנו, זה לא מאיפה שבאנו – אלא מה שאנחנו בוחרים להיות."
"היא סיפרה לי סיפור לא שלי"
אסתר נזכרת ברגע שבו סיפרו לה בפעם הראשונה שהיא מאומצת: "ההורים שלי לא מצליחים להביא ילדים בעולם לא מעט שנים ובאיזשהו שלב הם מאמצים את אח שלי. שלוש שנים אחרי אני מגיעה אליהם לכאן, לרמת מגשימים. אני זוכרת את זה כשהייתי בת 5 או 6 אמא שלי מושיבה אותי ככה קרוב אליה והיא אומרת לי – את שומעת אסתר, את מאומצת".
בגיל 12 התבקשה אסתר לעבור גיור לחומרה: "הוא אומר לי: אנחנו לא בטוחים מאיפה באת, מה הסיפור שלך ומי את".
כשמלאו לה 18, קיבלה טלפון מעובדת סוציאלית: "היא אמרה לי שהמשפחה הביולוגית רוצה לפגוש אותי", היא נזכרת.
"בעצם אני יושבת אצלה והיא מתחילה להקריא לי את הסיפור, תוך כדי זה היא מקבלת שתי שיחות טלפון והיא פשוט עונה והיא מדברת. כאילו לא אכפת לה שאני יושבת מולה. ואני בשוק יושבת ככה, קפואה ילדה קטנה בת 18, רק מחכה שתספר לי סוף סוף – מי אני", היא מתארת.
"תוך כדי היא קוראת לי מיכל ואני מנסה להבין מה קורה, ופתאום אני קולטת שזה בכלל לא התעודת זהות שלי. וחצי שנה פשוט, היא סיפרה לי סיפור שלא שלי".
"אני גאה במה שיש לי בחיים"
רק בהמשך נחשפה האמת: אסתר נמצאה בשוק בנצרת, על ידי עובר אורח, ביום חורפי בחודש פברואר. "אמרתי לה אבל תקשיבי אבל זה פברואר, זה החודש הכי קר בשנה בערך. מה הם חשבו לעצמם? ואז היא אמרה לי את המשפט הכי קשה שאמרו לי בחיים, היא אמרה לי – אל תנסי לחפש אותם, מה זה מה הם חשבו על עצמם? הם לא בנו על זה שתהיי בחיים".
אסתר מספרת שהיא לא הייתה רוצה שהצד השני יפתח את תיק האימוץ ויפנה אליה: "אני באמת מרגישה שהקב"ה שהוא משנה מסלול. כל אדם פשוט נושא את המזוודה שלו בצורה אחרת, ואצלי – אצלי זה פשוט הקטע של האימוץ של כל הזמן לחדד לעצמי מי אני, מה אני רוצה להיות", היא אומרת.
"אני גאה במה שיש לי בחיים, אני אוהבת את המשפחה שלי, אני מעריכה כל פרט בלהגיד אני אשתו של, אני אמא של, זו בחירה יומיומית – אני בוחרת כל יום להיות חלק מעם ישראל, אני בוחרת כל יום ביהדות. בעצם היום אני יודעת להגיד שקיבלתי מתנה מטורפת. מי שאני זה לא אותו מסמך, זה לא אותו דף, זה לא אותם נתונים וזה גם לא מי ההורים הביולוגים שלי היו. מי אני זה הבחירות והמעשים שלי", היא מדגישה.
מעניין מאוד
מקסימה, זכית!!
כל כך נכון, המעשים שלנו זה מי,שאנחנו, לטוב ולרע.
ולראות אותך, אני רואה הרבה טןב שנשקף מתוכך.
מאחלת לך בריאות אושר והצלחה, אחותנו את.
סיפור מעניין. לא הבנתי איך ההורים הבילוגיים ידעו איפה היא ומי היא… הרי נטשו אותה. בכל מקרה, מאחל לך כל טוב.
היא אומרת שחצי שעה אחרי כן מתברר שהעוסית טעתה וקראה לה סיפור שהוא לא שלה…