הוא איבד את אביו בגיל צעיר ונאבק בזהות שלו. דווקא ברגעים הנמוכים מצא מיקי חייט את נקודת המפנה שלו דווקא במעגל הקפוארה. מהילד החרדי שהרגיש “כבשה שחורה” בישיבה, הוא הפך למדריך שמוביל מאות ילדים ובני נוער ברחבי הארץ. בריאיון ל"רגע של חכמה", הוא מספר כיצד שיעור אחד במתנ״ס שינה את מסלול חייו, הוביל אותו עד לפאבלות של ברזיל – והחזיר אותו לישראל עם שליחות ברורה: לתת לאחרים את ההזדמנות השנייה שהוא קיבל.
איך גילה את הקפוארה
כשהיה מיקי בן שנתיים אביו נפגע בפיגוע בירושלים בשנת 2002 ונקבע מותו, ומאז גדל ללא אב. הוא מתאר ילדות סגורה ועלייה חדה במשקל – עד שאמו שמעה פרסומת לחוג קפוארה, עודדה אותו לנסות, ומשם החל שינוי הדרגתי שכלל ירידה במשקל וחיזוק הביטחון העצמי.
"פעם ראשונה ששמעתי את זה"
הוא מתאר כיצד הגיע לחוג קפוארה במתנ"ס חילוני כחרדי היחיד, עם כובע וחליפה, ואיך דווקא שם חווה לראשונה קבלה, תמיכה ומשוב חיובי. "החווייה הזאת שמקבלים אותי ואני מקבל פידבק חיובי. סוף-סוף אומרים לי 'ואוו סחטיין עליך, תותח, כל הכבוד'. פעם ראשונה ששמעתי את זה זו הייתה בשבילי חוויה מטלטלת" .
במקביל, הוא מספר על תחושת פיצול מול הערכים שספג בישיבה ועל משבר אמון אחרי שלדבריו קיבל יחס קשה כששיתף בקשיים רוחניים.
המסע בפאבלות של ברזיל
בהמשך, יצא לפאבלות של ברזיל, "למקור של הקפוארה” – ושם צמח הרעיון למנוע מאחרים לעבור מסע כואב של דחייה והדרה. הוא מספר כי חזר לישראל סביב גיל 20 והחל ללמד קפוארה, תחילה בקבוצות קטנות ולאחר מכן בהיקף רחב במספר ערים, לילדים, בני נוער ומבוגרים.
"קיבלתי הזדמנות שנייה"
בסיום הוא אומר כי הוא רואה בכך שליחות: “קיבלתי הזדמנות שנייה… אני אתן אותה לכל מי שיכול – כל ילד חרדי, ולא רק חרדי”. לדבריו, הקפוארה הפכה בעיניו למסגרת שמחברת בין מגזרים, מעניקה כלים של ויסות ושליטה, ומייצרת תחושת שייכות ואחדות.
