יעקב מרקוס היה אמור להיות האברך המושלם. בן למשפחה ליטאית ממודיעין עילית, בוגר ישיבה מהשורה הראשונה, הילד שבו נתלו כל התקוות להמשיך את הדרך. אבל במקום שעות ארוכות מול דפי הגמרא, יעקב מרקוס מצא את עצמו קורס אל תוך דיכאון, משוכנע שיציאה לעבודה פירושה בגידה – באלוהים, בהורים, בקהילה.
רק שנים אחר כך, כשהעז לבחור אחרת, גילה את עצמו מחדש דווקא במקום האסור ביותר בעולם שממנו הגיע: טיקטוק. שם, מול מאות עוקבים – לא מעט מהם חרדים – הוא שואל בקול רם את מה שעד לא מזמן נאמר רק בלחש: מה קורה כשהמודל החרדי הקלאסי מתנגש עם המציאות?
"הייתי כמה שנים בדיכאון"
מרקוס מספר שגדל על התפיסה לפיה “לימוד תורה, זה הדבר היחיד שצריך וחובה לעשות”, אבל מהר מאוד הוא הבין שהוא לא מוצא את עצמו במקום הזה. לדבריו, הניסיון להמשיך במסגרת הישיבתית גבה ממנו מחיר כבד: “עברתי הרבה חיבוטי נפש וייסורים עד שהסכמתי לעצמי לשחרר את זה. הרגשתי שאני הופך להיות חילוני ברגע שאני יוצא לעבוד, וזה היה קשה. הייתי כמה שנים בדיכאון בגלל זה", הוא משתף.
לדבריו, החינוך שקיבל התמקד בעיקר בתדמית ובהצלחה חיצונית — "רק צורה" של לימוד תורה. "נוצרה אצלי התנגדות מאוד גדולה ללימוד גמרא, אבל היום אני בתהליך עמוק כדי לייצר מחדש את החיבור. אני לומד מתוך בצורה שנכונה הרבה יותר לנפש שלי, עדיין עם אתגרים ותפיסות ישנות, אבל אני מאמין שיגיע היום שאוכל להתענג על התורה בצורה נקייה ושלמה".
מתוך השבר האישי שלו נולד כיוון חדש. “למדתי טיפול רגשי, ותוך כדי התמודדתי עם דיכאון בעצמי. תסכל אותי שאני לא מרשה לעצמי לעשות את מה שאני אוהב לעשות – לעזור לאנשים", הוא מספר.
המחירים של הבחירה
הבחירה להתמקד בלימודים ובהמשך לצאת לעבוד עלתה לו במחירים אישיים לא פשוטים. “ידעתי שאבא שלי מאוכזב ממני, הוא ראה אותי ככישלון עוד כשלא הייתי בכולל. הייתי בבית בדיכאון, לא עושה כלום”, הוא אומר. מרקוס נאלץ להסתיר תקופה ארוכה את עיסוקיו גם מהמשפחה של אשתו. “חייתי חיים של אנוס. לפעמים היו מגלים חוברות של טיפול רגשי בבית, הייתי מחביא, מתבייש”, מרקוס משחזר.
למרות הקשיים הוא דבק בדרך שבחר, כיום מרקוס מלווה אחרים בתהליכים אישיים ובסדנאות שמטרתן לחלץ אותם מהציפייה החברתית להישאר בכולל ולחבר אותם לייעוד האישי שלהם. בכך הוא מבקש להציע מסלול ביניים – יהדות מחוברת ועמוקה, שאינה תלויה אך ורק במסגרת של הישיבה.
@yakovi2025 מה הדבר הכי חשוב בעולם? #יעקבמרקוס #חרדיםבטיקטוק #אברכים #עולםהישיבות #חרדיםברשת ♬ Epic News – DM Production
החשש הגדול ביותר
החשש הגדול ביותר, הוא מודה, נוגע לעתיד ילדיו: האם ימצאו שידוכים, או שייתפסו כמי שחרגו מהנורמה. “יש לי את הפחד הזה קצת”, מרקוס אומר, “אבל אני אומר לעצמי: תעבוד חזק עכשיו, כדי שלא תהיה בעיה לילדים שלך בעתיד".
לטענתו הבחירה שלו דווקא מחוברת יותר למהות היהודית מאשר הבחירה החרדית הקלאסית בלימוד תורה בישיבה: "עם ישראל, לאורך כל ההיסטוריה שלו, היה עם שיוצא לעבוד. חוץ משבט לוי… כולם יצאו לעבוד", הוא מסביר. “ההמצאה הזאת שכולם הולכים לכולל זה משהו שהתחיל רק פה בארץ, בתקופת קום המדינה… כשהציבור היה קטן זה היה מתאים, כשהציבור היום גדול, ואתה מכניס את כולם למקום אחד, זה לא מתאים, זה יוצר אברכים שרק מחממים את הכיסא". מבחינתו, המודל שנבנה אחרי השואה כדי להציל את עולם התורה כבר לא מתאים למציאות של דורנו, הוא “יוצר מצב שבו אנשים נמצאים בתוך המסגרת אבל הם רקובים".
ההחלטה לפתוח את המצלמה
ההחלטה לפתוח מצלמה ולהעלות סרטנים לטיקטוק היתה כמעט טבעית עבור מרקוס. “תמיד היה לי את הרצון הזה להיות ברשת ולהשפיע”, הוא אומר, “אבל חסמתי את עצמי, כי הרי אתה צריך ללמוד כל היום". כשהעז סוף־סוף לשבור את המחסום הזה, נחשף למציאות שלא דמיין – קהל עצום של חרדים שנמצאים בטיקטוק, חלקם בסתר. “האמת שהתפלאתי, לא האמנתי שיש כמות כל כך גדולה של חרדים בטיקטוק”.
@yakovi2025 הדרך החרדית של "רק תורה" כבר לא מתאימה לדור אני מציע דרך אחרת… #חרדיםבטיקטוק #חרדיםברשת #חרדים #אברכים #יעקבמרקוס ♬ Epic News – DM Production
חלקם שלחו לו הודעות עידוד: "חיכינו למישהו שיגיד את זה בקול רם", אחרים הטיחו בו האשמות: “אתה כופר, אתה מסוכן". הסתירה, לדבריו, זועקת: יש מי שמוכיח אותו על ביטול תורה – אבל עושה זאת מתוך אפליקציה שבכלל אסורה בציבור החרדי. “אחד כתב לי אפילו ‘מי שיש לו סמארטפון הוא מסכן’, ושאלתי אותו – מה יש לך?", הוא מחייך.
התגובות הללו, אומר מרקוס, הן עדות חיה לכך שהעולם הישן כבר לא סגור הרמטית. גם מי שמדקלם את האידיאל החרדי גולל בטיקטוק בלילות. “זה תופעת לוואי של ציבור חרדי שהתחנך על ניתוק… הוא לא מסוגל לעמוד בזה, ואז הוא מגיע לטיקטוק וגולל". מרקוס מסביר.
“שוויון בנטל אף פעם לא יהיה"
בימים אלה נדמה כי סוגיית גיוס החרדים עולה שלב, עם חזרת הכנסת מפגרת הקיץ, הקואליציה תדרש להכריע ולאשר את מתווה חוק הגיוס ולהתמודד עם הפערים שצפו במושבים הקודמים.
למרות האמירות המהפכניות שלו בנושאי שילוב חרדים בשוק התעסוקה, מרקוס לא ממהר לקרוא לציבור החרדי להתגייס. “הצבא כמוסד הוא כור היתוך ציוני, וכל המטרה שלו זה בעצם לייצר אנשים שמאמינים בחזון שלו. וזה לא החזון של החרדים. כל עוד לא תיווצר מסגרת שתאפשר שמירה מלאה על אורח חיים חרדי, רוב החרדים לא יוכלו להתגייס", הוא מעריך.
עם זאת מרקוס מדגיש שמאז ה-7 באוקטובר עולה בציבור החרדי קריאה לקחת חלק בשמירה על ביטחון המדינה: “המחבלים רוצים להרוג חרדי בדיוק כמו שהם רוצים להרוג חילוני”. לדבריו, גם חוק הגיוס לא יקדם פתרון. “התהליכים האלה בתוך החברה החרדית כבר קורים", הוא אומר, “והסנקציות רק מעכבות. זה גורם לאנטי, להסתגרות… אתה מצמיד בן אדם לקיר, הוא יילחם נגדך". מבחינתו, הניסיון לכפות גיוס על כל צעיר חרדי יגרום דווקא להפוך גם את המתלבטים והפתוחים לכאלה שיתבצרו בגלל ”פרינציפ”. “שוויון בנטל אף פעם לא יהיה”, הוא מוסיף, “אם את מחפשת שוויון מוחלט – לא תמצאי”.
ההפגנות לא מייצגות את הדעות האמיתיות של הציבור
גם ההפגנות ההמוניות, הוא טוען, לא בהכרח משקפות את הלך הרוח בציבור. “ההנהגה החרדית ודאי שמסרבת להתגמש, ויש גם את הגרעין הקשה שאותו לא תצליחי לשנות”. אבל מעבר לגרעין הזה, רבים מהצעירים כבר לא באמת מזדהים עם המסרים שנשמעים ברחובות. “יהיו שם המון אנשים שלא באמת יסכימו עם זה, אבל הם ילכו כי הרב אמר”, הוא מסביר.
החרדיות היא לא חזות הכל
בסיום השיחה מבקש מרקוס להדגיש דבר אחד: “החרדיות לקחה מונופול על היהדות והיא לא חזות הכול… זו המצאה שקמה לראשונה לפני שמונים שנה”. בעיניו, הדור הנוכחי חייב להעז לפרוץ את המסגרת, גם אם המשמעות היא לשלם מחירים קשים מול החברה והמשפחה.
אני רוצה לראות את הכתבה הזאת בחדרי חרדים בפרגוד ובכל החדשות החרדיות יאלהה למהפכה הגדולה שסוף סוף קורת
יהודי מסכן
עצוב שככה מתנהג חרדי, הוא לא מכיר את החיים היפים שאצל החרדים, כנראה גדל במקום מאד דורש ומאיים