סיפורה של שומרת הקהילה היהודית במצרים: "אם אעזוב – אאבד את עצמי"

מגדא הרון היא אחת מבין היהודים האחרונים שנותרו בקהיר. בריאיון לאתר "Jewish Independent" סיפרה על האחריות שהיא נושאת לשימור קהילה שבעבר הייתה מהגדולות והמשפיעות בעולם היהודי – וכיום מתקיימת בעיקר בזיכרון ובהיסטוריה.

בתי כנסת ובתי קברות יהודיים

הרון אחראית על 12 בתי כנסת עתיקים ועל בתי קברות יהודיים פזורים ברחבי קהיר, בהם בית הקברות בסאטין הנחשב לאחד מהעתיקים בעולם. לדבריה, הקהילה כמעט ואינה קיימת עוד בפועל. "לפעמים אני שומעת את הצעדים של עצמי חזק מדי. זה מזכיר לי שפעם הלכו כאן מאות אנשים יחד. יש ימים שאני נכנסת לבית כנסת ומרגישה כאילו אני נכנסת לבית של אבא שלי אחרי שכולם כבר עזבו", סיפרה.

המוזיאון היהודי הראשון במצרים

כדי למנוע את היעלמות הזיכרון, פועלת הרון להקמת המוזיאון היהודי הראשון במצרים, שיוקדש לתיעוד חיי היהודים במדינה. המוזיאון, לדבריה, מיועד בראש ובראשונה לציבור המצרי, ונועד לשמר תרבות שלמה גם ביום שבו לא יישארו יהודים במדינה. בין המוצגים המתוכננים: חפצים משפחתיים עתיקים, חומרי ארכיון נדירים ויצירות של דמויות יהודיות בולטות שפעלו במצרים.

חיה כמו "דג מחוץ למים"

הרון, בת למשפחה יהודית-מצרית שורשית, מדגישה את הקשר העמוק שלה למדינה. אביה סירב לעזוב את מצרים גם כשבתו נזקקה לטיפול רפואי בחו"ל. בסופו של דבר הבת נפטרה והקבר שלה אבד עם השנים, בעקבות בנייה מודרנית במצרים. "הוא אהב את המדינה הזו עד טירוף. את האהבה המטורפת הזו ירשתי ממנו", סיפרה.

הרון חיה 12 שנים מחוץ למצרים: בכווית, הונג קונג, יפן וטורקיה. היא תיארה כי הרגישה בתקופה זו "כמו דג מחוץ למים", על אף שניסתה להשתלב, נישאה למוסלמי מצרי וגידלה את ילדיה בבית מוסלמי. עם זאת, הקשר שלה לקהילה היהודית נשאר חזק.

"אם אעזוב – אאבד את עצמי"

למרות מחסור בתקציבים, אדישות ציבורית ומציאות פוליטית מורכבת, שהחריפה במיוחד מאז 7 באוקטובר – הרון סיפרה כי היא ממשיכה להגיע לבתי הכנסת, לפעול מול רשויות המדינה ולהופיע בפורומים רשמיים כנציגת קהילה שכמעט ואינה קיימת עוד. "אם אעזוב, אאבד את עצמי", הדגישה.