בבניין בית המשפט העליון הולך ונשלם בימים אלה התהליך הבא: הקמת חדר תפילה רשמי בבניין שלא ייקרא בשם "בית כנסת". לאורך השנים התקיים מניין מנחה בספריית בית המשפט העליון, בתנאים שהעיתונאי וכתב המשפט אבישי גרינצייג, אחד המתפללים הוותיקים, תיאר כמאולתרים ורועשים.
בימים שבהם נדרשה קריאת התורה, המניין כלל לא התקיים – בגלל שלא היה בנמצא ספר תורה ולא מקום ייעודי לקריאה בו.
פתרון יצירתי: ,חדר תפילה" במקום "בית כנסת"
גרינצייג מספר כי השופט דוד מינץ, שמתפלל דרך קבע במניין, פנה שוב ושוב לנשיאה לשעבר אסתר חיות בבקשה למצוא חדר קטן, קבוע, נגיש וראוי לתפילה בתוך המבנה הענק. התשובות שקיבל נעו בין טיעוני אבטחה לבין דחיות חוזרות. ונשנות. בהמשך נעשה אף ניסיון לאתר חלל במרתף הבניין, אך גם זה לא התקדם.
אמנם הנשיא יצחק עמית הודיע שיטפל בנושא, אך אז הופיע מכשול נוסף בדמותה של הבירוקרטיה. לפי חוות דעת משפטית, הגדרת חדר כ"בית כנסת" מחייבת הליכי אישורים מול הרשות המקומית. לאחר בדיקה התברר כי לעומת זאת, "בית תפילה" אינו מוגדר כחלל שמחייב היתרים מיוחדים – וכך נולד הפתרון: החדר המיועד לתפילה יקבל את השם "חדר תפילה" ולא "בית כנסת" וכך באה הפרשה לסיומה.
החדר החדש בקומת הקרקע הוכשר וחנוכתו הרשמית תתקיים בחג החנוכה.
הסיפור שהצית דיון ברשת על בירוקרטיה
לאחר שגרינצייג פרסם את הסיפור נמסר מדוברות הרשות השופטת כי "מזה שנים רבות יש מתחם ייעודי לקיום תפילות בבית המשפט" והתגובות ברשת החלו לזרום אף הן כמובן. "זה נראה כמו תירוץ שחוק", כתב גולש אחד ואחר הוסיף: "מצחיק שמאשרים מניין בספרייה, אולי פשוט צריך היה להקצות מקום מסודר מלכתחילה".
"אנחנו חיים במציאות שבה אפילו כינוי של חדר הופך לתמרון משפטי. מדינת היהודים, אבל אי אפשר לומר בית כנסת במבנה ציבורי בלי להסתבך", ציינה תגובה נוספת. "יש מי שיגידו שזה אפילו מתאים לפסוק המפורסם "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים" – אולי בלי שהתכוונו בכלל", סיכם אחד הגולשים.
זאת דמוקרטיה או ברית המועצות? מדינת היהודים זה ודאי לא
ברית המועצות. אין שאלה בכלל.