רחלי בנאקוט, יו"ר צוות חירום ישובי של קיבוץ בארי, שניהלה מממ"ד ביתה בקיבוץ את חמ"ל הקיבוץ, מול כיתת הכוננות, מול הצבא ותוך קבלת אלפי הודעות ושיחות מחברי קיבוץ שזעקו לעזרה, פרסמה היום (ג') פוסט אישי ביום השנה ל-7 באוקטובר ובו הצדעה לגיבורי כיתת הכוננות, לנשות הקיבוץ ולצוות הרפואי שנלחמו עד הרגע האחרון.
"ביום הקשה הזה אני מבקשת לעצור ולהודות לכיתת הכוננות של בארי" כתבה בנאקוט. "ב־7 באוקטובר, כיתת הכוננות של בארי יחד עם תושבים אמיצים שלקחו את נשקם האישי – נלחמו במחבלים הארורים בכל כוחם, תוך סיכון אישי אדיר. הם ניסו לעצור בגופם את מסע הכיבוש וההשתלטות של מאות המחבלים שפלשו לשטח הקיבוץ וכבשו שכונות שלמות בבארי" סיפרה.
לצדם, הנשים שלהן – גיבורות לא פחות
לצד גבורת הלוחמים, הקדישה בנאקוט מילים חמות לנשות הקיבוץ, שנשארו בבתים לשמור על הילדים מול פחד קיומי. "שארו לבד בבתים, מגנות על הילדים, שומרות עליהם מול פחד מצמית ומול מחבלים שניסו לפרוץ לבתיהן. נשים חזקות, אמיצות, נושמות פחד ומקרינות גבורה. אתן השראה – לכן אני מרכינה ראש ומודה. לכן אני מצדיעה".
בנאקוט הזכירה את שמות חברי כיתת הכוננות שנפלו בקרב: "בקרבות בבארי נפלו חברי כיתת הכוננות האמיצים שלנו, שנלחמו עד הרגע האחרון בהגנה על הבית, על המשפחה ועל הקהילה: אריק קראוניק, גיל בויום, שחר צמח, איתן חדד, חגי אבני ואילן וייס. ואליהם הצטרפו זיו שופן וענבר בויום – שעל אף שלא היו בבארי באותו בוקר נורא, עשו את הבלתי נתפס: בחרו להגיע, להילחם, ולהצטרף לכיתת הכוננות שלנו בקרב על בארי שניהם נפלו בקרב, כשהם נלחמים על הבית ועל החיים של כולנו".
הצוות הרפואי
גם הצוות הרפואי של הקיבוץ זכה לתשבחותיה, לאחר ששניים מאנשיו – ד"ר דניאל לוי ועמית מן, הפרמדיקית – נפלו תוך כדי טיפול בפצועים.
לסיום, כתבה "בגבורתכם הצלתם רבים מחברי בארי. בדם לבכם שמרתם על כולנו. בזכותכם אנחנו כאן. בזכותכם בארי עומדת. נזכור באהבה אינסופית".
השבת היא לא שחורה, השבת היא המתנה של בורא כל העולמות לעם ישראל, וכנראה שגם על זה הוא בא לעורר אותנו בטבח הסדיסטי של שמחת תורה – להתחזק בשמירת שבת. ותודה לאל שעם ישראל התעורר ומתחיל להבין שיש בורא לעולם שמנסה לדבר איתנו.