ראיון מיוחד עם הצלם שתיעד את גוש קטיף רגע לפני ההתנתקות

הצלם מאיר אליפור, היה נער צעיר כשתיעד את הרגעים האחרונים של ההתיישבות בגוש קטיף. כשלקח מצלמה והתחיל לצלם הוא הרגיש שמשהו גדול קורה סביבו, רגע שלא יחזור. הוא תיעד חברים, משפחות, שיחות בבתי הכנסת ובחצרות, רגעים של תקווה ופחד לפני הפינוי. במשך 20 שנה הוא הניח את הקלטות בצד. לאחרונה, הוא החליט לחומרים מהיום הכואב וצפה בהם בפעם הראשונה. "הכול צף מחדש", הוא אומר, "וחזרתי להיות אותו ילד שהאמין שזה לא באמת יקרה."

"ההיסטוריה מתרקמת מול העיניים שלי"

בימים שלפני הפינוי, מאיר הסתובב בגוש עם מצלמה. לא ככתב ולא כצלם מקצועי – אלא כבן בית. "היינו שם בשבתות, בחגים, עם חברים שגרו בקטיף. זה היה חלק מהחיים שלי", הוא מספר. התיעוד שלו נולד מתוך תחושת שליחות אישית. "הרבה לא צילמו אז, כי להחזיק מצלמה היה סוג של הודאה שזה באמת קורה. מי שצילם – כאילו ויתר. אני, הבנתי שזה כן קורה. שההיסטוריה מתרקמת מול העיניים שלי".

"חזרתי להיות הנער שהאמין שברגע האחרון עוד יקרה נס"

החומרים שצילם – וידאו, סטילס, רגעים של שיחות, מבטים ושתיקה נשארו סגורים בקלטות. הוא נגע מעט בתמונות, אבל לא העז לחזור לווידאו. "עד לפני שבועיים", הוא מספר, "פשוט הרגשתי שזה הזמן. העברתי לדיגיטלי, צפיתי בזה והכול עלה. הריח, הצלילים, התחושות. חזרתי להיות הנער שהאמין שברגע האחרון עוד יקרה נס".

"זה פצע שלא הגליד"

מאיר מצר על חוסר המודעות וההיכרות עם היום החשוב בציבור הכללי: "זה חזר לתודעה רק אחרי הטבח בעוטף. אבל הציבור הכללי לא באמת הבין מה עברנו. יש תחושה שזה נגמר, שהמשכנו הלאה וזה פשוט לא נכון. הפצע הזה פתוח, אצל כולם: המתיישבים, החיילים, וגם מי שבא לתגבר. המדינה לא טיפלה בזה כמו שצריך, לא אז ולא היום".

מאיר מדבר בכאב גם על מערכת החינוך: "יש יום גוש קטיף, אבל כמעט לא מציינים אותו. הגיע הזמן להפוך את זה ליום לאומי של זיכרון. להסביר מה היה שם, איך נראתה קהילה חיה, פורחת, שממנה יצאו חקלאות, יזמות, חינוך. זה לא היה חולות, זה היה בית".

"לחזור לרצועה? רק בהסכמה רחבה"

בעידן שבו יש מי שקוראים לחזור לרצועת עזה, מאיר דווקא מציג גישה שקולה. "אני לא חושב שצריך עכשיו לרוץ ולהתיישב. זה צריך לבוא מהעולם, מהסכמה רחבה. המודל שהאמריקאים הציעו, 'הריביירה העזתית', זה הכיוון הנכון. פתרון כלכלי, מתואם, עם תקצוב בינלאומי. לא עוד מהלך חד-צדדי".

"בתשעה באב – אנחנו מדברים גם על גוש קטיף"

את תשעה באב, מאיר מציין עם ילדיו גם כיום זיכרון אישי. "בשבילנו, זה לא רק חורבן בית המקדש. זה גם הבתים שנהרסו בגוש קטיף. זה חלק מהכאב. מי שלא מבין את החיבור – צריך פשוט לראות, לשמוע, להבין. כי מי שהיה שם, לא שוכח".