דורון כץ, שהוחזרה ארצה אחרי 49 ימים בשבי חמאס, פרסמה היום (ד') פוסט שבו ביקשה סיוע כלכלי ברקע הליך השיקום אחרי הימים הקשים בעזה. חבר הכנסת בני גנץ, נחשף לפוסט, ופנה הערב לראש הממשלה בנימין נתניהו ולחברי הקואליציה.
"התביישתי כנבחר ציבור"
גנץ ציין כי קרא את דבריה של דורון והתבייש. "התביישתי כנבחר ציבור. כישראלי. כיהודי. לא יתכן שדורון, שנחטפה באסון הכבד ביותר שידעה מדינת ישראל ושרדה 49 ימים בשבי מפלצות החמאס, צריכה היום לבקש תרומות מהציבור".
גנץ הציע פתרון: "ביום ראשון נעלה לאישור ועדת שרים לענייני חקיקה את הצעת החוק שהגישה לא מזמן ח"כ פנינה תמנו שטה בעניין. מטרתה להעניק סכום של ארבעה מיליון שקלים לכל חטוף או חטופה ששבו מן השבי או למשפחתו של חטוף שנרצח. עוד לא מאוחר לתקן את העיוות, להישיר מבט לדורון ולשורדים הגיבורים כולם ולומר להם – אנחנו איתכם, לאורך כל הדרך".
"זו דמותה של מדינת ישראל"
"אני פונה לראש הממשלה, לשרים ולחברי הכנסת כולם. זה לא עניין של קואליציה או אופוזיציה. זו דמותה של מדינת ישראל. אני קורא לכם לאשר את הצעת החוק בוועדה ולהביאו להצבעה בהקדם. בואו יחד נעביר את הצעת החוק הזו".
בסיום דבריו אמר גנץ כי השבת כל החטופים היא המשימה הדחופה והערכית ביותר שלנו. "אבל", הוא הדגיש, "היא לא מסתיימת ביום חזרתם. אסור לנו בשום אופן שהחטופים ששבים הביתה מהגיהינום ובני משפחותיהם, יופקרו על ידי המדינה ולא יקבלו את כל המעטפת הדרושה לשיקומם. לא מאזרחים טובי לב – אלא מהמדינה".
"זו לא נדבה, ולא תרומה. זה המעט שיכולה המדינה לעשות עבור מי שעולמם חרב עליהם ביום השחור ההוא. ההיסטוריה לא תסלח לנו אם נאפשר את הבושה הזו".
הפוסט של דורון:
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"נחטפתי. במשך שבועות ארוכים הייתי כלואה, פצועה, רחוקה מהבית, מהחיים, ממה שאני. לא ידעתי אם אחיה. לא ידעתי אם אחזור. והחשש הכי גדול שלי, כאמא, היה כמובן על חיי הילדות הקטנות שלי, שנחטפו, נפצעו והיו גם הן בשבי. בידי המפלצות. הרגשתי לרגע שנלקחה ממני הזכות להגן עליהם.
ואז חזרתי. שוחררתי מהתופת ומהחושך שלא אשכח לעולם. שבתי אל חיק המשפחה, רק שהמשפחה שלי לא שלמה. אמא שלי האהובה ואחי הגיבור, נרצחו על ידי הרוע באותו יום קשה מנשוא…
מהר מאוד מצאתי את עצמי שוב נאבקת. לא חלמתי שזה מה שמצפה לי. המסע האישי הפך קשה ומבלבל. נאלצתי להתמודד עם פרידה כואבת מבן זוג, להבין שאני עומדת ללדת לבד. והפעם בלי אמא שלי שתמיד ליוותה אותי.
ואני? אני לא מוותרת. אני חזקה. אני אופטימית. ואני יודעת שמגיע לי עתיד טוב יותר. והיום אני בוחרת לא להתבייש, פשוט לשים את הבושה בצד ולהתעקש. על הזכות שלי לחיות ולהשתקם, לשקם את הבית שלי.
הבטחתי לעצמי שלא אתן לשבי לנצח אותי. וגם אם אני עכשיו בסטטוס שונה ומוזר אני מנסה להיות חזקה. אבל עכשיו, כשאני עומדת במקום הכי חשוף שלי… אני מבינה שאני לא יכולה לבד. ההתמודדות הנפשית קשה ומורכבת והדאגה לעתיד הכלכלי תופסת חלק משמעותי מהפחדים.
לא חשבתי שאגיע לרגע שבו אבקש סיוע מעם ישראל, עם נפלא שהיה לצידי ועטף בכל כך הרבה אהבה. המעמד הזה זר לי ומורכב עבורי. זה מביך, זו לא אני… אבל היום אני מבינה שאם לא אעשה את זה בשביל עצמי, בשביל העתיד הטוב שאני מייחלת לו, הריפוי שלי יהיה מורכב עוד יותר.
לכן אני כותבת לכם מכל הלב. מגיע לבנות שלי לים המתוקה אמא חזקה, ויש לי עתיד שאני רוצה לבנות, אבל צריכה את עזרתכם האדיבה. אם יש לכם אפשרות לעזור, לתרום, לשתף, אעריך מאוד. תודה מראש שאתם כאן לצידי. וכולי תפילה שכולם ישובו הביתה בקרוב, כמה שיותר מהר".
