בציון יום שואה הבינלאומי שחל היום (ג') שורדי שואה הנתמכים על ידי עמותת "חסדי נעמי" משתפים עדויות חשופות ומצמררות, על הזוועות שחוו באירופה של שנות ה-30. הניצולים מדגישים את הסכנות שבעליית האנטישמיות וקראו ליהודי התפוצות לעלות לישראל.
"שתהיה אהבת חינם בנינו"
הניצולים, שזוכרים כיצד עלו לישראל, נשקו לאדמה וחיו בבתים ללא חשמל, מגדירים את קיומה של המדינה כ"נס" ומבקשים להעביר את המסר הזה הלאה. בתיעוד בלעדי ציביה טסלר (91) שיתפה בכאב בשיחה שקיימה עם הנכד שחי בחו"ל: "אמרתי לו תבוא לפה, שיהיה עתיד לילדים שלך", שיתפה ציביה.
"אנחנו, המשפחה, רואים בכל המצב שניצלנו רק אצבע אלוקים", אומרת ציביה ולוקחת אותנו לימי המלחמה. "אבא שלי לא היה בבית, סבא לא הרגיש טוב, שכב במיטה. באו גרמנים לבית, התחילו להרביץ לו מכות רצח, אותנו העמידו על הקיר. כשאבא חזר, הוא שמע מה קרה, אז הוא אמר, אנחנו לא נשארים בעיר, ועברנו לכפר. עם הזמן הגרמנים התחילו לבוא גם לכפרים. אבא שלי שאל את אחד הכפריים אם הוא מרשה לנו לחפור בור, הוא אמר לאבא שלי, האדמה לא שלי ולא שלך, זה של אלוקים, תעשה מה שאתה רוצה, רק תשמור שהשכנים לא יראו. ואבא התחיל לחפור בור, ובבור הזה היינו כמעט שנתיים".
היום, מספרת ציביה "יש לי נכד שחי בחו"ל, אמרתי לו, כשאנחנו עזבנו את פולין, אז עזבנו הכול, ובאנו לכאן, נשקנו את האדמה, ובאנו לגור בבית שמש, בלי חשמל. השתמשנו עששית עם נר, לא היה גז, והכל היה טוב. אף אחד לא התלונן! אמרתי לו, אתה שומע מה קורה באירופה, מה שיש לך, תביא, ותתחיל לבנות מההתחלה, שיהיה עתיד לילדים שלך. אני מקווה שאתה מקשיב לי טוב-טוב. אני מאוד מאוד רוצה לזכות שכל היהודים יבואו לארץ, שתהיה אהבת חינם ושלום על עם ישראל בארץ ישראל".
"כל מה שהיה קשור לישראל היה בשבילנו נס"
ג'זפינה ירושביץ (85) פנתה אף היא למשפחתה שבארה"ב באמצעות הפייסבוק וביקשה מהם "אם אתם פוחדים לבוא, אז לפחות תשלחו את הילדים שלכם".
"כל מה שהיה קשור לישראל היה בשבילנו נס", מספרת ג'זפינה בהתרגשות. "סבא שלי אמר, אנחנו כולם צריכים לבוא לשם, ואני עשיתי מה שסבא שלי רצה לעשות. סבא אברהם וסבתא שרה, הם הצליחו לברוח. סבא וסבתא מצד של אבא, הם נספו בשואה. אז יהודים היו בלי נשק, בלי אדמה, בלי צבא, הם לא יכלו להגן על עצמם, אף אחד לא יכול להגן עליהם, ועכשיו, כשיש לנו מדינה, כשיש לנו צבא כל כך חזק, אנחנו פשוט לא יכולים להמשיך עם הסכסוכים בינינו. מה שקרה ב-7 באוקטובר זה לא רק טרגדיה גדולה, זה גם בושה גדולה. היום יהודים בעולם לא יכולים להיפרד מהרכוש שלהם. למשפחה שלי באמריקה כתבתי לכם בפייסבוק, 'אם אתם פוחדים לבוא, אז לפחות תשלחו ילדים שלכם'. בינתיים אף אחד לא ענה לי".
הקריאה שלהן מהדהדת כעת כצו השעה עבור העם היהודי כולו.
"רק מדינת ישראל יכולה להציל את היהודים שנשארו בעולם"
עבור הניצולים, שחוו את התופת על בשרם, האנטישמיות הגואה היום באירופה ובארה"ב היא לא רק נתון סטטיסטי, אלא תמרור אזהרה בוער. "היום זה יותר גרוע", העיד בנחרצות מנחם מנדל צור, ניצול שואה כבן 100. "האנטישמיות לא הייתה כל כך גדולה כמו שהיא היום. פעם היה לנו פחד נורא, והיום הפחד הזה חוזר. רק מדינת ישראל יכולה להציל את היהודים שנשארו בעולם", אמר מנחם בדמעות.
מנחם שיתף בזיכרונות מהעבר: "היינו שמונה ילדים, בגיל 13 כבר הגרמנים לקחו אותנו עבודת פרך, לעשות תעלות של טנקים", משחזר מנחם, "אם לא גמרנו את העבודה, קיבלנו מכות ולא נתנו לנו לחם. כשהלכתי לפעמים לכדורגל לפי האף, ידעו שאני יהודי ותמיד תפסו אותי, קיבלתי מכות, תמיד קראו לנו ג'יד (כינוי גנאי ליהודי). היה לנו פחד נורא. ליהודים היה אסור לצאת מהבית גם כן. היו שעות מאוחדות לתת ליהודים לצאת".
"בואו הביתה, עכשיו"
משה כהן, מנכ"ל עמותת "חסדי נעמי", מדגיש כי "השנה שמענו מהניצולים צורך מסוג אחר לגמרי, הצורך להגן על הדורות הבאים ולהשמיע קול זעקה. בכל שנה אנחנו פועלים כדי להבטיח שלניצולי השואה יהיה אוכל על השולחן וחימום בחורף, אבל השנה שמענו מהם דאגה עמוקה לעתיד היהודים בתפוצות", הוא אומר. "כשניצול שואה שראה את חורבן אירופה אומר בלב רועד שהוא מזהה היום את אותם הסימנים בעולם, אנחנו לא יכולים להישאר אדישים. הניצולים הם המצפן המוסרי שלנו, והמסר שלהם לאחינו בעולם ברור: ישראל היא לא רק מדינה, היא חוף המבטחים היחיד. אנחנו גאים לתת להם את הבמה להשמיע את קריאתם המהדהדת: 'בואו הביתה, עכשיו'".
