השר אופיר סופר שיתף בדמעות על ההתמודדות האישית שלו עם פוסט טראומה. לדבריו, במהלך ריאיון שהעניק הבוקר (א') לתוכנית "קלמן-ליברמן" בכאן רשת ב', סימני הפגיעה החלו כבר בשנת 1996, במהלך פעילות מבצעית בלבנון. "לקח לי זמן להבין את זה. הגעתי לקו בלבנון, הוצאתי פעילות מבצעית, זה היה לא פשוט. שם התחלתי לשאול את עצמי את השאלות", סיפר.
"אתה לא אבא, לא בעל"
סופר הסביר כיצד הפוסט טראומה מלווה אותו לאורך חייו: "אתה חוזר לאירועים, למראות, לרגעים ספציפיים. אתה לא אבא ולא בעל, אתה לא הרבה דברים". לדבריו, אף על פי שקיבל צל"ש, הפחד מהאירוע המבצעי הבא לא עזב אותו. "הסימפטומים הם לא רק במחשבות, אלא גם פיזיים. עוררות יתר, חזרתיות מטורפת. אתה נהנה להתייסר מהאירוע".
דאגה לעתיד הלוחמים
בהתייחס למלחמה הנמשכת אמר השר: "אני חושש מהרגע שבו נתפוס את הראש ונשאל את עצמנו 'מה הולך כאן'. יש שיפורים בטיפול, אבל עדיין אנחנו לא עומדים בקצב". סופר סיפר כי בחר להפוך את ההתמודדות האישית למשימה ציבורית: "הקמתי את הוועדה לטיפול בנפגעי פוסט טראומה, והאירוע של איציק סעידיאן תפס אותנו שמונה חודשים אחרי תחילת הפעילות. הרבה דברים אז הפכו לתקציביים". לדבריו, חשיפת ההתמודדות האישית דרשה ממנו אומץ רב.
"לומד לחיות לצד זה"
עם השנים למד השר לחיות לצד הפוסט טראומה: "לומדים להכניס את זה לפרופורציות. גם הסביבה הקרובה לומדת לעבוד עם זה. לפגוש פצועים זה משהו שנותן לי המון כוח. אני שואב משם אופטימיות".
