עליזה בגינסקי (פויכטוונגר), אחת מהלוחמות של גוש עציון ושורדת השבי הירדני, נפטרה בשבוע שעבר בגיל 95 וחצי. עליזה היא אחת מארבעה המגינים היחידים ששרדו את היום האחרון של הקרבות בכפר עציון, מתוך 131 מתיישבים ואנשי הגנה שהיו במקום. לאורך השנים חיה עליזה בירושלים, עד שלפני כ-11 שנים עברה להתגורר בתל אביב, שם חיה עד יומה האחרון.
סיפור גבורתה, שנשמר בעדות מרתקת שהעניקה לארכיון כפר עציון, מועבר כיום לדור ההמשך בבית ספר שדה כפר עציון, כמורשת חיה של תעצומות נפש, אומץ, ואחריות.
עלתה מגרמניה, לחמה בירושלים, ונשלחה לעזור בגוש עציון
עליזה נולדה בגרמניה, ובגיל שנתיים עלתה עם משפחתה לישראל והתגוררה בתל אביב. בנעוריה שימשה כקשרית בארגון ההגנה. בגיל 16 בלבד יצאה לקורס מורס בג’וערה, ובהמשך שירתה כאלחוטאית בקיבוץ עין צורים שאותו הקימו חברי קבוצתה בתנועת הנוער. כשפרצה מלחמת העצמאות עזבה את לימודיה בבצלאל והצטרפה ל"חיש ירושלים", שם נטלה חלק בלחימה בשכונות רוממה, ארזה ובהר הצופים.
לאחר נפילתה של שיירת נבי דניאל בדרכה מגוש עציון נשלחה עליזה לגוש כאחראית קשר. על הגעתה סיפרה: “בשבת בבוקר הייתי צריכה להתייצב בשדה דב… לקחו אותי באווירון… כשנחתנו, כל אנשי גוש עציון פחות או יותר עמדו על המסלול. הייתה חגיגה – הגיע אווירון. ואמרו שיביאו קצין קשר… וירדה עליזה הקטנה.”
"לא היה מי שיעשה את זה במקומי"
במהלך הקרבות שיקמה עליזה את מערך הקשר תחת אש, תחזקה מכשירים, הציבה אנטנות, והפעילה קשרי טלפון, דגלים ואיתות, תחילה מנווה עובדיה ולאחר מכן מהמנזר הגרמני בכפר עציון.
בליל הקרב האחרון, ג’ באייר תש"ח, הבינה היטב לאן פני הדברים מועדות, והיא המשיכה לשדר גם כשעמדות בגוש קרסו בקרבות: “הקשר עבד נון-סטופ. הייתי צריכה לעלות שוב ושוב על הגג לקשור את האנטנה שנקרעה מהפגזות. לא היה מי שיעשה את זה במקומי.”
"עמדתי עם הרימון, עם הנצרה בחוץ, ולא זזתי"
לאחר כיבוש כפר עציון למחרת, בד’ באייר, נתפסה על ידי הלגיון הירדני. אחד משוביה הכריח אותה לזרוק רימון לתוך בונקר הפצועים שבו התבצרו אחרוני המגינים. עליזה סיפרה על הרגע הקשה ביותר: “הוא לקח רימון, הוציא את הנצרה, ואמר: אז תזרקי את זה בפנים. עמדתי עם הרימון, עם הנצרה בחוץ – ולא זזתי. וברגע האחרון הוא לקח ממני את הרימון וזרק אותו פנימה.”
בהמשך פוצצו אנשי הלגיון את המנזר הגרמני על יושביו. בסך הכול נהרגו בקרבות בכפר עציון באותו היום 127 לוחמים ואנשי המקום.
בשבי הירדני פגשה את בעלה
לאחר מכן הובלה לבדה לחברון ולשוביה שבה ושיננה שוב ושוב: “I’m a prisoner of war.” היא מספרת: “העבירו אותי לחדר צדדי. הייתי הראשונה שנשבתה. בערב הגיעו יתר השבויים. השני היה משה – שלימים הפך לבעלי.”
בשבוע שעבר הובאה עליזה למנוחות בהר המנוחות בירושלים, בחלקת ההגנה, לצד קברו של בעלה משה בגינסקי, שלחם בגוש עציון, נפל בשבי הירדני יחד איתה, ולימים הפך לבעלה.
יהי זכרה ברוך!
כמה אנו צריכים להלחם על מה ששייך לנו… שה' ישמור על כל לוחמינו: ביבשה,בים ובאוויר!
יהי זכרהברוך. גיבורנה