צופיה טל גץ היא סטנדאפיסטית שהחיים לא תמיד האירו לה פנים. בראיון מיוחד ומרגש ל"רגע של חכמה" היא משתפת את סיפור חייה המטלטל – כאישה שאיבדה את ביתה – אך בוחרת בחיים.
חנוכה כואב
הכול מתחיל בערב משפחתי-מרוחק של חנוכה: "בנר שני של חנוכה הדלקנו נרות בזום כזה כל אחד איפה שהוא נמצא". ואז, לדבריה, "פתאום אוריה יורדת מהקבוצה", והיא פונה מיד לאביה: "תבדוק איפה היא, מה קרה?". בהמשך מגיעה שיחת הטלפון שמבשרת את הבלתי נתפס: "שמואל התקשר. אוריה ניסתה להתאבד". ואחרי שנייה: "והצליחה".
"איך מחזיקים פער בין חנוכה, חג של אור ושמחה, לבין…. אשכרה ישבנו, כל החנוכה, שבעה", היא תוהה. אבל צופיה, כמו סטנדאפיסטית, משלבת בין צחוק לכאב. מצליחה לראות את הרגעים המצחיקים גם מבעד לדמעות. "אני זוכרת שבהלוויה ככה מורידים אותה אל הקבר ואני צורחת 'לא!'… ואז אני שומעת איזו דודה זקנה מהצד 'ששש' 'לא לצעוק'… עכשיו זה סוריאליסטי…כי מצד אחד, אני נפרדת מהבת שלי. מצד שני, אני אומרת 'זה קטע טוב לסטנדאפ'".
"למצוא את הדבש בתוך העוקץ"
היא מסבירה שהומור הוא לא בריחה, אלא כלי הישרדות: "המציאות היא הזויה… ההומור הוא הדרך שלי לומר לעולם 'אני לא קונה את הדאווין שלך'". ובשורה התחתונה, היא מתארת את העבודה היומיומית של החיים לצד הכאב: "לתת לכאב מקום אבל לא לתת לו… לא לתת לו להשתלט עליי".
"זה פשוט לעשות פה… איזשהו סוויץ'. למצוא את הדבש בתוך העוקץ", היא מסבירה. "אני לא מקדשת את המוות שלך אני מקדשת את החיים שלך", היא אומרת לביתה.
