מליאת הכנסת קיימה היום (ג') דיון מיוחד לציון אירועי הפרהוד – פרעות שנעשו ביהודי בגדד בחג השבועות של שנת 1941. במהלך הפרעות נרצחו מאות יהודי בגדד ונפצעו אלפים.
"זה או לברוח – או למות"
חבר הכנסת אופיר כץ פתח את הדיון בכנסת: "ב-1 ביוני 1941 פרץ הפרהוד – רחובות בגדאד הפכו לזירת טבח. צעקות "איטבח אל יהוד" שטפו את השכונות. התושבים המוסלמים, שעד לפני רגע היו שכניהם הקרובים של אותם יהודים, הצטרפו לחיילים והשוטרים והחלו לטבוח ביהודים. הנשים נאנסו, הרכוש נבזז, בתי הכנסת וחנויות יהודים הוצתו וספרי תורה הושחתו".
כץ סיפר את סיפורה של סבתו צ'חלה, שהייתה אז בת 5: "היא ומשפחתה נאלצו לעבור מבית לבית ולהתחבא, על מנת להינצל, על מנת להישאר בחיים. היא לא הכירה שנאה כזאת, היא לא ידעה שקיים בעולם רוע שכזה. הפחד שיתק אותה ואת משפחתה, זה או לברוח או למות", סיפר כץ.
"לכל הסיפורים ששמעתי וקראתי היו שני מכנים משותפים: האחד, תיאור החיים היפים והשמחים שהיו בעיראק לפני הפרעות. והשני, שבעת הזוועות, מי שהצילו אותם, את אותם יהודים, היו שכניהם המוסלמים. להבדיל, בעזה, לא שמענו עדות אחת כזאת. אף אחד מהחטופים שחזרו לא יכול להגיד על אחד שגילה אמפתיה, שניסה לסייע", הוסיף.
"חובתנו ותפקידנו – להנחיל לדורות הבאים את העבר"
סבתו של כץ ניצלה על ידי משפחה מוסלמית שהסכימה להחביא אותה ואת משפחתה: "בגדאד כבר לא הייתה המקום שבו גדלה. העיר הייתה חבולה ופצועה, היהודים לא יכלו להתגבר על הזוועות שעברו שם".
"חיים היום במדינת ישראל 18,000 יהודים ניצולי פרעות הפרהוד שאצלם הפצע מעולם לא הגליד. העיראקים לא ביקשו לעצמם הרבה בארץ, אך את ההכרה לסבל שהם עברו ולקשיים שליוו אותם טרם עלייתם לארץ לקחתי על עצמי לספר ולהנציח", מסר כץ.
"זוהי חובתנו. תפקידנו להנחיל לדורות הבאים את העבר, את מה שהסבים והסבתות שלהם עברו בתפוצות עד שקמה מדינת העם היהודי", קרא כץ.
"שרד את שואת הפרהוד אך לא שרד את השואה של ה-7 באוקטובר"
אחד מניצולי הפרהוד היה שלמה מנצור ז"ל, שנחטף מקיבוץ כיסופים לעזה, נרצח בשבי החמאס וגופתו הושבה לארץ לפני מספר חודשים. שלמה ומשפחתו חוו את הפרעות הקשים במהלכם פרצו לביתם, פגעו בבני המשפחה והיכו את הוריהם, ואף ירו בכלבת המשפחה. שלמה נמלט לגג הבניין וראה מראות קשים שליוו אותו כל חייו.
אחייניתו סיפרה: "הוא ראה במו עיניו התעללות של פורעים מוסלמים במשפחתו ומכריו. זוועות שהמוח מסרב לעכל והיד מסרבת לכתוב. הוא עלה לארץ והיה משוכנע שלא יאונה לו כל רע".
בתו סיפרה כי הוא ומשפחתו ניצלו בזכות אישה ערבייה שנכנסה ואמרה לפורעים שזה הבית שלה, וככה היא הצליחה להדוף אותם: "עם חלק מהערבים הייתה שכנות טובה", ציינה.
"בילדותו הוא שרד את שואת הפרהוד, והיום בזקנתו הוא לא שרד את השואה שנחתה עלינו ב-7 באוקטובר. איש מזן נדיר", אמרה בעבר אחותו של מנצור, הדסה לזר.
