מעבר למצב הביטחוני המורכב, מדינת ישראל עוברת ימים גורליים בכל הקשור ללכידות החברתית שלה. בזמן בו ה'קונספציה' מתרחבת מעבר לתחום הביטחוני וחודרת לצורה בה אנו שופטים ומבינים אחד את השני, דרושים מהלכים שיקדמו אחדות וקירוב לבבות.
מי שבתקופה האחרונה הפכו לכתובת עבור מהלכים שכאלו הם תא"ל (במיל') דדי שמחי והשר לשעבר יזהר שי. השניים, שבנו יחדיו את מתווה הפשרה לרפורמה המשפטית, שוקדים בימים אלה על מתווה הסכמה סביב סוגיית ועדת החקירה ובעיקר עובדים קשה על מנת לפתח שיח מחבר, מאחד ומבין בחברה הישראלית.
"גיא הסתער על אחד מהם בידיים חשופות"
לפני שצללנו עימם לשיח על סוגיות בחברה הישראלית, פתחנו בנקודה אישית יותר. שמחי ושי הם שניהם אבות שכולים. בניהם, גיא וירון ז"ל, לחמו בגבורה והצילו חיים ב-7 באוקטובר.
"גיא הוא בן הזקונים שלנו", מספר שמחי. "הוא היה לוחם בסיירת צנחנים. ילד מדהים, מנהיג, כריזמטי, יפה תואר ואמיץ. הוא הלך למסיבה ביום שישי. בשבת בבוקר, כשירו את הטילים הוא אסף 30 נערות ונערים והכניס אותם לממ"דים".
גיא, שהיה לא חמוש, נשאר בכל זאת מחוץ לממ"ד יחד עם חבר שהחזיק נשק כדי לשמור על כולם למרות שאלו ביקשו ממנו להיכנס. "חמישה מחבלים הגיעו למקום. גיא הסתער על אחד מהם בידיים חשופות, חנק אותו והרג אותו. המחבל השני נורה על ידי החבר אך מחבל שלישי זרק רימונים שפצעו את גיא קשה ובהמשך הוא נפל מכדור של מחבל. גיא היה ילד מדהים כמו כל הבנים והבנות של עם ישראל. כאלו שעבורם למסור את הנפש למען המדינה זה ברור".
"ירון יחד עם עוד שני לוחמים גיבורים, מנע כניסה של עשרות מחבלי נוח'בה לקיבוץ"
גם במשפחת שי היה ירון בן הזקונים. "הוא היה ילד יפה תואר, כריזמטי, מתנדב ממש בנשמתו", משתף שי. הוא התנדב לסיירת הנח"ל ובאותה שבת הוא היה בחפ"ק של הפלח"ן של הסיירת. "הם תפסו קו באזור כרם שלום", מספר יזהר, "ויחד עם עוד שני לוחמים גיבורים, סרן יואב לוינסון ועומר בטיטו מנע כניסה של עשרות מחבלי נוח'בה לקיבוץ".
שלושת הלוחמים מנעו בגופם את חדירת המחבלים ולמעשה, מנעו מכרם שלום את גורלם של קיבוצים אחרים בעוטף. ירון הקפיץ את צוות הכוננות של הבסיס הקרוב ובכך ניצלו כל התצפיתניות בבסיס. ירון נפצע קשה בקרב ןהגיע לבית החולים כשהוא ללא רוח חיים. "איבדנו ילד אהוב וחבר נאמן. בחור מוכשר כל כך במוזיקה, בספורט ובתחומים רבים נוספים".
קונספציה חברתית
המצב כיום במדינה הוא כזה בו ישנם חסמים רבים בין מגזרים וקבוצות. כיצד נשנה את אותה 'קונספציה' חברתית ונצליח להתקרב אחד לשני ולראות את האחר באמת?
"אני חושב שהדבר הראשון זה לקיים שיח רגוע, שקט ואמיתי בין כולם", פותח שמחי. "לא להבהיל לאף אחד ולא להפחיד בקץ הדמוקרטיה, קץ השלטון וכל מיני דברים כאלה אלא לשבת ולדבר".
"אני חושב שהמודל של יזהר ושלי הוא מודל נכון. יש דברים שאנחנו לא מסכימים עליהם אבל לשנינו יש בסוף מכנה משותף יותר חזק מהכל – אסור לפרק את המדינה". לדבריו, אם כל צד יוותר מעט ולא יצא עם "מלא תאוותו בידו" נוכל למצוא מרחב הסכמה גם בנושאים מהותיים.
שאיפה לניצחון האחדות
"אני מזדהה לחלוטין עם דבריו של דדי", אומר שי ומוסיף: "היהדות בנויה על לימוד בחברותא ועל פלוגתא. על חילוקי דעות שמייצרים דיון מעניין, תובנות חדשות וחכמה. היהדות קיימת שנים רבות כל כך בין היתר בשל היכולת להכיר בערכו של הדיון סביב אי הסכמות".
בהמשך, הוא מוסיף כי בשנים האחרונות התבססה בחברה הישראלית תפיסה שגויה כי פשרה היא חולשה, מעין התקפלות בפני הצד השני. "אמנם יש ויכוחים סביב נושאי חברה ויש ויכוחים סביב דת ומדינה או ביטחון. אני גם רואה משלל הביקורות הקשות מאוד שאני מקבל מהמחנה שלי, מהמחנה הליברלי, שאנשים באמת תופסים את נושא הפשרה כאיזושהי חולשה וכאיזושהי התפשרות על הערכים".
בדיוק בגלל זה רוצה שי להגיד שפשרה היא דווקא חוזקה. "ההסכמות הן ניצחון העיקרון – שלמרות שיש בינינו חילוקי דעות רב המשותף על השונה".
שי מקווה ומתפלל, כי ישראל של אחרי ה-7 באוקטובר תהיה כזו בה השיח יתנהל תוך החלה של הצד השני. "החתירה להסכמות היא שאיפה לניצחון של האחדות ושל המחבר בינינו על כל דבר אחר", הוא מסכם.
מסכימים על העיקרון
איך זה נראה בפועל? איך למשל נראה תהליך ההכנה של המתווה לרפורמה המשפטית?
"תראה, אנחנו הבנו לפני הכל כמה דברים", עונה שמחי. "אחד, לשנינו חשובה מאוד מערכת המשפט ושהיא תהיה עצמאית, מקצועית ומגוונת. ברגע שהסכמנו על הדבר הזה, עכשיו אפשר לשבת ולדון על האם השיטה תהיה שיטה כזאת או אחרת. האם יהיו חמישה שופטים, שבעה שופטים, או 20 שופטים וכל שאר הדברים האלה. ברגע שאתה מסכים על העקרונות הבסיסיים כל השאר הרבה יותר פשוט".
באותה השיטה בדיוק, מציע שמחי לפתור את המשבר סביב הקמת ועדת החקירה הממלכתית. "אני חושב שצריך להגיע לחקר האמת, להבין מה היה שם בצורה אמיתית ומקצועית. אם אתה שואל אותי שופט עליון בוועדת חקירה זה ממש לא 'מאסט'".
"למרות זאת", הוא מדגיש, "אני מבין שליזהר למשל זה מאוד חשוב. לכן, אם נגיע בסופו של דבר לתוצאה שמובילה לחקר האמת, לא תהיה לי שום בעיה אם זה יקרה כך או כך. אם מסכימים על הדברים העקרוניים, אפשר למצוא גשר ופתרונות כשכל צד מוותר קצת".
יזהר ודדי חושפים: מציאת נוסחה לוועדת חקירה ממלכתית
יזהר בחר גם הוא להרחיב סביב הסוגיה הסוערת. "החוק מכתיב שמי שעומד בראש ועדת חקירה הוא שופט עליון. למרות שאני אישית לא מסכים עם זה, אני מכיר בזה שיש חששות גדולים בקרב ציבור משמעותי בחברה הישראלית משופט עליון כזה אל מול שופט עליון אחר".
"לכן", מבהיר שי, "למרות שלי אין שום ספק, לא משנה מי השופט שהיה נבחר לעמוד בראש הוועדה בין אם זה עמית, סולברג, אלרון, חיות או כל אחד אחר, אני מאמין באמונה שלמה שהם היו עושים את עבודתם בצורה נקייה ללא משוא פנים והיו שואפים ומגיעים לחקר האמת וגם היו מגיעים לתוצאות אמיתיות ונכונות".
"כיוון שאני מבין שיש חששות גדולים ואי אמון בחלקים בחברה הישראלית, אני אומר, בואו נשים בראש ועדה כזו שופט בו לאף אחד לא יהיו ספקות". שופט כזה, לדברי שי, יפתור הבעיה של שני הצדדים. אלו שחוששים מבית המשפט העליון ואלו שחוששים שלא יהיה שופט בראש הועדה.
"משום כך", הוא חושף, "אני ודדי פועלים על כך כבר חודשים ארוכים – מציאת נוסחה לוועדת חקירה ממלכתית שתבנה בהסכמה".
"הסכמה", מסביר שי, "אינה נוגעת רק לעומד בראש הועדה אלא גם לשאר הצוות אותו ימנה היו"ר. שיהיה בעל ניסיון רלוונטי ושאינם מוטים לצד זה או אחר. ותראה, כך מצאנו התחלה לפתרון לנשוא נפיץ במיוחד".
"אני ודדי פועלים על כך כבר חודשים ארוכים – מציאת נוסחה לוועדת חקירה ממלכתית שתבנה בהסכמה"
לא מתכוונים לוותר
הכיוון שלכם לפתרון כבר הונח כל השולחן? מדובר בצעד הבא אחרי מתווה הפשרה המשפטי?
"אם הכוונה בלשים על השולחן היא לנייר עמדה מסודר אז כרגע עדיין לא", עונה שמחי, אך מיד מספר על התקדמויות בנושא: "השקענו שעות רבות בשיחות עם חברי קואליציה ואופוזיציה, עם הנשיא, אנשי הממשלה וגורמים משמעותיים במערכת המשפט על מנת לקדם תהליך. אני מקווה שנמצא בסופו של דבר את הזמן לשים את הנייר שלנו. אני יכול לספר לך שנפגשנו לאחרונה עם משפחות שכולות רבות. כולן רוצות דבר אחד – ועדת חקירה אובייקטיבית ואמינה".
שמחי מספר, כי החיבור הראשוני בינו לבין השר לשעבר החל דווקא בעקבות הניסיון לגבש מתווה לוועדת חקירה בהסכמה. וכי על שני הדרישות הללו: ועדת חקירה והסכמה, הם אינם מתכוונים לוותר.
"נפגשנו לאחרונה עם משפחות שכולות רבות. כולן רוצות דבר אחד – ועדת חקירה אובייקטיבית ואמינה"
בונים אמון
אם ננסה לבחון את הנקודות שנמצאות אולי במידה הרבה ביותר במחלוקת, מורגש שבכולן יש מרכיב משמעותי של חוסר אמון. התחושה היא שכל צד, בין בציבור עצמו ובין באנשי הציבור נמצא בתחושה של חוסר אמון משמעותי כלפי הצד השני. איך פותרים דבר כזה?
"אני חושב שזה מצטמצם לנקודה מאוד פשוטה, אבל דרמטית ומאוד מאוד חשובה", טוען יזהר, "מנהיגות. מנהיגים הם אלה שצריכים לגלות דוגמא אישית, את היכולת שלהם להתעלות לגודל השעה ולחבר את החלקים השונים של החברה הישראלית סביב מטרות משותפות".
"אם נביט במנהיגים מפורסמים לאורך ההיסטוריה", ממשיך שי, "נוכל לראות מנהיגים שליליים שישתמשו בעיקרון של הפרד ומשול. הפרד ומשול הגיע ממנהיגים שחיפשו את הדרך הנוחה ביותר למשול בנתינים שלהם וניסו לפלג ולגרום לקרעים ביניהם לשם כך".
בניגוד מוחלט ל-'הפרד ומשול' שי מציע תפיסה אחרת. "במקום העיקרון המפלג הזה אנחנו צריכים משהו אחר: חבר ושרת. אל תמשול בנו, אלא תשרת אותנו כמנהיג ציבור. זאת צריכה להיות התפיסה של מנהיגי הציבור במדינת ישראל. לצערי הרב, התוצאה עומדת לנגד עינינו. שדרה ארוכה של מנהיגים ואנשי ציבור בפחות או יותר 20 השנים האחרונות לא רק שלא דאגו לחבר בינינו אלא ממש דאגו להדגיש את המפריד".
לדבריו, את התוצאה ראו מנהיגי חמאס ערב ה-7 באוקטובר. "חברה ישראלית מוחלשת בגלל ריב הפנימי, בגלל השסעים, בגלל שימין מול שמאל וממשלה מול אופוזיציה ואופוזיציה מול קואליציה. זו ממש לא קלישאה – זה מחליש את המדינה".
לבוא בדרישות למנהיגים
כאן פונה שי לחברה הישראלית וקובע: כולנו צריכים לבוא בדרישות למנהיגינו. על המנהיגות להיות כזו שמאחדת ומחברת ולא מפלגת ומתסיסה.
"חושב לי להוסיף עוד דבר אחד", אומר שי. "מנהיג ציבור הוא מנהיג של כולנו. אם בחרתי בו או לא בחרתי בו, הוא ראש הממשלה של כולנו. הוא שר המשפטים של כולנו. הוא נשיא בית המשפט העליון של כולנו. הם של כולנו. אמנם פעם בארבע שנים אנחנו הולכים לבחור נבחרי ציבור, אבל מהרגע שנבחרו, הם צריכים לייצג אותנו, הם צריכים לעבוד קשה למעננו, הם לא צריכים להפריד ולמשול".
"מנהיג ציבור הוא מנהיג של כולנו. אם בחרתי בו או לא בחרתי בו, הוא ראש הממשלה של כולנו"
"אני מסכים עם כל מילה", מגיב שמחי. "המילה היא פה מנהיגות ומנהיגים", הוא אומר. שמחי מחדד נקודה נוספת: "הכוונה למנהיגות משני הצדדים. גם מהצד הימני וגם מהצד השמאלי. גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה. לא להתחיל מצד אחד לצעוק, על כל פיפס קטן זה קץ הדמוקרטיה. מצד שני, גם לא לעשות דברים בכוונה ולהכניס אצבע לעין, לצד השני. המדינה במצב מאוד מורכב, מאוד. יש פה צער ושכול כבדים. יש לנו חטופים ויש לנו כנראה מלחמות נוספות לפנינו".
להתעלות לגודל השעה
ברגעים אלו שמחי מדגיש את ההתעלות לגודל הזמן והמעמד. "זה הזמן שכולם צריכים להתעלות לגודל השעה ההיסטורית בקנה מידת תנ"כי ולפעול ביחד. נכון שעל פי כללי המשחק יש פה קואליציה שנבחרה והיא כרגע בשלטון, אבל מצד אחד אני מצפה מהקואליציה שלא תפעל בדורסנות ומצד שני אני מצפה מהאופוזיציה שלא תפעל בצורה של צווחנות וקץ הדמוקרטיה".
"אפשר למצוא את הפתרון", הוא קובע באופטימיות. "אפשר למצוא את הפתרון כי בסוף מדינת ישראל ממשיכה להתקיים וממשיכה לרוץ קדימה ולעשות דברים מדהימים. יש פה עם מדהים. אני מאוד מקווה שהמנהיגים יתחברו לגדלותו של העם הזה", הוא מסכם.
גם שי בוחר לסכם את דבריו בנקודה המשמעותית הזו. "החובה של כולנו. ואני אומר כולנו כי אני מתכוון לימין, לשמאל, לכולם. ברכה, זה להיות ראויים להקרבה הבלתי נתפסת של הגיבורים שלנו. זה לא רק גיא הגיבור וירון הגיבור, הבנים של דדי ושלי, אלא כל אותן לוחמות ולוחמים שבגבורה מנעו טבח ואולי הרס משמעותי ביותר. גבורתם של האזרחים שבגופם הגנו ונלחמו ולא ויתרו. המשפחות הגיבורות של לוחמים שנמצאים עכשיו בחזית ובאמת נמצאות מסביב לשעון בדאגה בלתי נתפסת תוך כדי שהן מקריבות את היקרים להם מכל".
הדרך להיות ראויים, מסביר שי, עוברת באחדותנו. "אני חושב שזה מתחיל בלהיות מחוברים ומאוחדים. אנחנו צריכים לדרוש מעצמנו להיות החברה שעבורה הגיבורים האלו נתנו את החיים שלהם. זאת חובה שמוטלת על הכתפיים שלנו, ואנחנו חייבים לממש אותה".
