ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה נפתח הערב (ד') בעצרת הממלכתית בכיכר גטו ורשה במוזיאון יד ושם. הטקס התקיים ברחבת כיכר גטו ורשה ביד ושם, במעמד נשיא המדינה ורעייתו, ראש הממשלה ורעייתו, יושב ראש הכנסת, ניצולי שואה ובני הדור השני.
דברי הנשיא בעצרת הפתיחה
נשיא המדינה פתח את נאומו בעצרת הממלכתית בכך שסיפר על המנהג שהפך קבוע בשנים האחרונות – לארח שורדות ושורדי שואה במשכן הנשיא. הוא תיאר את המפגשים המרגשים הללו, בהם ניצולי שואה, רבים מהם בגיל מתקדם, משתפים בסיפוריהם הקשים אך גם מעוררי ההשראה. הנשיא הדגיש כי למרות מה שעברו, הם מקרינים אמונה ואופטימיות – ותמיד מבקשים דבר אחד: אחדות בעם.
במרכז דבריו ניצבת הקריאה הנרגשת להשבת החטופות והחטופים מעזה. הנשיא פנה אליהם ישירות – בתקווה שיש מי מהם שמאזין – ואמר: "עם שלם איתכם. לא נשקוט עד שכולם ישובו. כולם. עד האחרון שבהם".
סיפורי גבורה
הרצוג סיפר בנאומו על טומי שוורץ, שהיה ילד בן 6 כשפרצה המלחמה. ניצול אושוויץ ששרד את הגיהנום כנער ושמר על עשרה ילדים – תשעה מהם לא שרדו. טומי עלה לארץ, הפך לאיש חינוך, ובינואר האחרון עמד עם נכדתו הקצינה על סיפון אח"י ניצחון והכריז: "אין ניצחון גדול מזה!".
בר מצוה בברגן בלזן
סיפור נוסף ששילב הנשיא בדבריו היה על יוסף לביא, שנשלח עם משפחתו מבנגאזי למחנה ג'אדו, ומשם לברגן בלזן. ברגע נדיר של רוח אנושית – חגג שם בר מצווה, טקס אותו לא שכח מעולם. את הטלית שקיבל שמר כל חייו כסמל לתקווה.
"מי שחשש לשואה – ראה שהפכנו את הקערה"
ראש הממשלה בנימין נתניהו פתח את דבריו בציון ביקורו המרגש באנדרטה לנספי השואה שעל גדות הדנובה בהונגריה – מקום שמהווה סמל לשבר ולכאב היהודי בתקופת השואה. הוא הדגיש את הקשר ההיסטורי בין הזיכרון לבין המציאות הביטחונית של ישראל כיום.
בהתייחסות ישירה לאירועי 7 באוקטובר, אמר נתניהו: "מי שחשש לשואה נוספת – ראה שהפכנו את הקערה על פיה". הוא הבהיר כי ישראל נחושה להמשיך את הלחץ הצבאי על חמאס עד להשגת כל היעדים – בראשם השבת החטופים והבסת הטרור.
קריאה למאבק עולמי: "לא נרפה מהניצחון"
נתניהו לא הסתפק בזירה המקומית, אלא הפנה את דבריו גם למאבק מול איראן, והתחייב: "נמנע ממנה נשק גרעיני". הוא הבטיח שישראל לא תיכנע ללחצים מדיניים או להחלטות חיצוניות, והתחייב לפעול נגד אלו שפגעו בעם ישראל: "לא נרפה מהניצחון, נבוא בחשבון עם הברברים".
מדליקי המשואות: עדות חיה לזיכרון
- ד"ר אריה דורסט (92): הסתתר בוורשה עד שהגיע לישראל, הפך לרופא ולמחדש בתחום ההשתלות בארץ.
- ד"ר מוניקה ברזל (88): ניצולה שגדלה בבית החולים היהודי בברלין ושרדה בזכות דחיית השילוח ברגע האחרון.
- פליקס סורין (93): נותר לבדו בגיל תשע בשטח הכיבוש הנאצי ושרד בזהות בדויה.
- רחל כ"ץ (88): גדלה בזהות בדויה בבלגיה, עלתה לארץ והפכה לפעילה ב"עמך" ובתמיכה בניצולי שואה.
- אריה רייטר (96): גויס לעבודת כפייה כילד ברומניה, בנה עצמו מחדש בישראל והקים בית תפילה ומוזיאון בבאר שבע.
- גד פרטוק (94): ניצול תוניסאי שעלה לארץ דרך הים, הצטרף לפלמ"ח והקים את חייו באשקלון.
"ממעמקים: כאב השחרור והצמיחה"
הטקס עמד בסימן 80 שנה לכניעת גרמניה הנאצית, תחת הכותרת: "ממעמקים: כאב השחרור והצמיחה". את הערב הנחתה אלמז מנגיסטו מחדשות 12, והזמרים איה כורם ובניה ברבי שרו במהלכו שירי זיכרון.
בעצרת הודלקו 6 משואות בידי שורדי שואה: אריה דורסט בן ה-92, פליקס סורין בן ה-93, רחל כ"ץ בת ה-88, אריה רייטר בן ה-96, גד פרטוק בן ה-94 ומוניקה ברזל בת ה-88. שורדת השואה אווה ארבן נשאה דברים ואת תפילת "אל מלא רחמים" נשא יהודה האופטמן שורד השואה.
הרב הראשי האשכנזי הרב קלמן בר הקריא תהילים, והרב הראשי הראשון לציון הרב דוד יוסף קרא את הקדיש לזכר הקורבנות.
